עינב ואני הכרנו בכתה א’, אבל לא היינו החברות הכי טובות. החברות הטובה שלנו התחילה לפני חודש, באמצע שיעור עברית, כאשר למדנו איך סיפור בנוי. קמתי להחזיר את הסידור למגירה שלי והיא ישבה ממש קרוב לשם. בדרך הנחתי לה על השולחן פתק, שבו כתבתי: “רוצה להיות החברה הכי טובה שלי?” מאחורי הדף השארתי מקום לתשובה, היא רשמה “כן”.
מאז אנחנו החברות הכי טובות. אני קורת לה ”עינב הבסטי”.
עינב ואני מדברות בכל בוקר בטלפון, מיד כשאנחנו קמות ומתארגנות לבית הספר, משחקות יחד בהפסקות, רוקדות יחד בחוג היפ הופ ואפילו ממציאות ריקודים משלנו.
בתקופת הבידודים, מפני שהיו ילדים חולים בכיתה שלנו, עינב לא הגיעה והייתה חסרה לי מאוד. לי היה מותר להגיע, מכיוון שלי יש תו ירוק- חליתי בקורונה בראש השנה האחרון.
כשעינב חלתה בקורונה, נסעתי עם אמא שלי, לפני הלימודים בבית הספר, להביא לה שי קטן: כמה חטיפים ותכשיטים שהיא אהבה כשהייתה אצלי בבית החדש -הראשונה מכל החברות הזמנתי אותה לבוא אליי.
חג פורים מתקרב, החלטנו לעשות תחפושת משותפת: שטן ומלאך.
שתינו רצינו להיות המלאך ולא הסכמנו אחת עם השנייה. התחלנו להתווכח ולריב וכל אחת אמרה למה היא רוצה להתחפש למלאך. הלכנו הבייתה מבלי לדבר, כי לא הסכמנו בינינו.
כשהגעתי הבייתה הייתי עצובה נורא, אמא שאלה אותי מה קרה ולמה אני עצובה, אז סיפרתי לה על הוויכוח שהיה לעינב ולי על התחפושת של פורים. אמא אמרה, שהכי חשוב זה החברות ואולי כדאי לי לותר או לשאול את עינב אם מתאים לה שנעשה הגרלה בינינו ומי שתזכה היא תהיה המלאך!
חיבקתי את אמא ואמרתי לה תודה על רעיון נפלא.
למחרת הגעתי לבית הספר ופגשתי את עינב, עכשיו אנחנו כבר יושבות יחד באותו השולחן.
לא יכולתי להתאפק וחיבקתי אותה חזק, עינב חיבקה אותי בחזרה, כי גם היא הייתה אתמול מאוד עצובה. אמרנו סליחה על שפגענו אחת בשנייה.
הצעתי לה את ההצעה שאמא שלי הציעה לי, עינב הסכימה להיות השטן בלי הגרלה, כי אמרה שהחברות שלנו חשובה יותר מהריב על התחפושת ושיחד תהיה לנו תחפושת מהממת.
קבענו שנעשה צמות זהות, אבל עם תוספות שונות, בהתאם לצבע התחפושת, למלאך לבן ולשטן אדום.
פורים הגיע והגענו לבית הספר מחופשות בתחפושת המשותפת, אומנם לא זכינו במקום הראשון של תחרות התחפושות, אך בהחלט זכינו אחת בשנייה ובחברות שלנו.
