דני ואבא

 דני ואבא

יום חורפי מעונן , אבא ודני הלכו לים . אבא שלו רצה  לשחק מטקות ודני לא רצה לשחק. אבא אמר אולי נשחק בכדור? לא אבא אני לא רוצה. אז אולי נשוט בסירה ?
כן כן דני אמר לאבא.
שניהם ניפחו את הסירה שהיתה לאבא באוטו , סירת גומי גדולה עם משוטים ומשאבה מיוחדת לניפוח. אבא של דני היה דיג מאז שהיה נער. הם החליקו את הסירה למים והחלו לשוט בים. בהתחלה , היום גלים גבוהים , הסירה התמלאה מים ודני היה חייב לרוקן את הסירה מהמים מהר מהר כדי שלא תשקע. אחרי מספר דקות , הסירה עברה את הגלים ונכנסה לאזור המים השקטים.
 אבא פתח את החכה , הרכיב את כל החלקים שלה והתחיל לדוג דגים. אבא ודני לא שמו לב  שהם נסחפים לעבר הים, לעומק , מרחק רב מהחוף.
 לדני היה משעמם , אבא הציע לו לדוג אתו יחד, דני הסכים.  אני אנסה אמר דני. דני ניסה והתאהב בדיג. עברו שלוש שעות, דני ואבא דגו 27 דגים , מרוב שהיו עסוקים בדיג הם שכחו את עצמם בסירה שהספיקה להגיע לאי קטן  במרחק 5 קילומטר מהחוף.
 האי לא ממש היה אי  גדול ואמיתי, גודלו היה כמו מגרש כדורגל  בבית הספר . כל מי שגר בעיר ידע שאם הוא רוצה לנוח באמצע הים הוא צריך להגיע לאי הדייגים, זה היה שמו של האי. אבא ודני קשרו את הסירה , הורידו את הדגים לאי . הם הרגישו רעב גדול , הבטן שלהם גרגרה , עשתה רעשים לא נעימים. אבא ביקש מדני לעזור לו להבי מהסירה כלים להישרדות : סכין , גפרורים , מברגים ועוד….
דני ואבא הדליקו אש , ניקו שלושה דגים גדולים וצלו אותם עד שהיה אפשר לאכול אותם. הם אכלו ושבעו.

השמש שקעה , אבא התקשר לבית להודיע שהם יבלו את הלילה באי הדייגים. על האי , היו עוד כמה אנשים נחמדים ששמחו להכיר את דני ואבא שלו.
הבוקר עלה , דני ואבא סידרו את הסירה , העמיסו את הציוד ושטו לכיוון החוף. לאחר שלוש שעות , הם הגיעו לחוף.
 שם קשרו את  הסירה למזח , הורידו את הדגים שדגו אתמול , סדרו אותם בקופסה מיוחדת והלכו יחד לשוק למכור את הדגים לסוחרים. הם הצליחו למכור כמעט את כל הדגים במחיר של  500 שקלים , נשארו להם 3 דגים להביא הביתה למשפחה.
עייפים אך מרוצים , חזרו דני ואבא לבית , סיפרו לאמא דליה ולאח הקטן יוסף את מה שקרה להם מאתמול בים ועד עכשיו. לאחר מכן , דני ואבא התקלחו , נכנסו לשנת צהרים כשהם חולמים על דגים גדולים יותר…כשהתעוררו הבינו שזה היה רק חלום.

מאז, דני ואבא , פעם בחודש יוצאים לאי הדייגים וחוזרים עם דגים וקצת כסף בכיס.

אליה אמסלם – ה1 בית הספר הרואה

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »