ילד עשיר ילד עני
לפני כמה שנים גרה בכפר משפחה ענייה שלא היה לה הרבה כסף. דביר היה בן יחיד במשפחה, היו לו עיניים שחורות ושיער ג’ינג’י. אביו עבד בתור מנקה חלונות ואמו הייתה עקרת בית.
בבית הספר לדביר לא היו חברים כי כולם צחקו על בגדיו המוזנחים ושלא היה לו כסף לבגדים יפים או נעליים חדשות. חוץ מילד אחד שהיה חבר של דביר, קראו לו איתמר, איתמר היה עשיר ותמיד עזר לדביר. אם לא היה לו משהו לאכול איתמר חלק אתו את ארוחתו איתמר עזר לדביר כל כך הרבה פעמים עד שדביר הרגיש שהוא חייב לעשות למענו משהו .
ביום אחד החברה של אביו של איתמר פשטה רגל ואמו חלתה במחלה קשה, אז כך יצא שלא הייתה פרנסה לבית.
כאשר הוריו של איתמר קיבלו לפני כן משכורות גבוהות, כאשר היו מבצעים היו קונים רק מה שבאמת היה נחוץ לבית, כלומר, מוצרים בסיסיים. ובאותו זמן במשפחה של דביר אמו של דביר התחילה לעבוד והרוויחה כסף רב ומבלי שאף אחד לא שם לב הוריו של דביר התעשרו ומשפחתו של איתמר נהפכה ענייה.
אבל דביר לא שכח את מה שאיתמר עשה בשבילו ונתן לו כסף לקנות אוכל בסופר, ודביר שאף פעם לא היה לו מה לחלוק הרגיש נפלא שעזר לחברו בעת צרה.
יום אחד בבית הספר המורה גילתה לתלמידים שילד חדש מגיע לכיתה וקוראים לו טום, כולם רצו לפגוש את התלמיד החדש והכינו לו ציורים וברכות, ובזמן שכולם כבר סיימו את היצירות שלהם נשמעה דפיקה בדלת, כולם השתתקו. ושנפתחה הדלת נכנס לכיתה ילד קצת חיוור לבוש בג‘ינס שחור וחולצה כחולה עם שיער כהה. כולם בירכו אותו והביאו לו את יצירותיהם. בהפסקה כולם רצו שטום ישחק איתם אבל הוא לא רצה לשחק עם אף אחד אלא אם כן הוא יהיה הילד המחליט… למשל במשחקי כדורגל הוא אמר לכולם שהוא הקפטן, ואם לא יהיה הקפטן של הקבוצה הוא לא ישחק. והילדים שרצו לכבד אותו אמרו לו “אין בעיה תהיה אתה הקפטן”. לאחר זמן מה נמשך העניין וטום הפך לבריון ושתלטן הוא גם התחיל ללעוג לילדים, והיו גם כמה שהצטרפו לחבורה שלו. הוא התחיל גם להציק לאיתמר על כך שנהפך עני… באחת מהפעמים איתמר לא יכל לעמוד בזה וברח מבית הספר לאחר שטום אמר לו שהוא טיפש.
לאחר הלימודים רץ בחיפזון דביר לביתו של איתמר, התדפק על הדלת ואמו של איתמר פתחה את הדלת ואמרה לו בוא תיכנס, הודה לה דביר והלך לחדרו של איתמר ושאלו: מה קרה? למה יצאת מבית הספר בוכה? אתה יודע שאסור לצאת מבית הספר לפני שמסתיים יום הלימודים!
ואיתמר ענה לו “זה שוב טום הזה הוא העליב אותי ואת המשפחה שלי הוא אמר לי שאני לא שווה כלום” הוא בקושי הצליח לומר זאת. ואיתמר אמר לו במילות עידוד מחזקות שהוא לא צריך לבכות ואם זה מה שטום אמר לו אז צריך גם להגיד את זה למורה. ואז אחרי שאיתמר התעודד קצת הם הלכו יחד למורה שלהם וסיפרו לה על הכול… ולבסוף היא שאלה את טום אם כל זה נכון והוא בקושי הצליח לומר שהוא מאוד מצטער על מה שהוא עשה ושהוא לא יחזור על מעשיו הרעים שוב.
טום עמד על במילתו ולא העליב והציק לאף ילד ואפילו במשחקי הכיתה הוא בא אל חבריו ושאל אותם אם הוא יכול להצטרף למשחק, ואפילו כבר לא היה שתלטן יותר.
