בוקר אחד בשנת, 18 באפריל, בטוניסיה, נולדה ילדה חמודה ששמה מרים. היא הייתה הבת הרביעית במשפחת סמדג’ה. ההורים שלה סוזן ואברהם החליטו לתת אותה לאנרייט דודה של סוזן,כי לא היו לה ולבעלה ילדים.לאחר שלשה ימים,ההורים של מרים נתנו אותה לאנריייט ובעלה אברהם.ההורים של מרים היו מאוד עצובים להיפרד ממנה, אבל הם כבר הבטיחו ולא יכלו לחזור בהם.
מצד שני, הם היו שמחים כי ידעו שאנרייט ואברהם הם אנשים טובים, ושיאהבו את מרים ויטפלו בה טוב. היות והם היו גם אנשים מאוד עשירים, ומסיבה זו הם ידעו שלמרים יהיה כל מה שטצתרך. ובסוף, הדבר הכי חשוב,ההורים של מרים ידעו שהם מאוד משמחים את אנרייט ובעלה.
מרים הייתה מפונקת והם היו שמחים. יום אחד כאשר מרים הייתה בת שנתיים, ההורים שלה באו לבית של אנרייט ובעלה לקחת את מרים חזרה. אנרייט ואברהם אמרו:”אתם לא יכולים לקחת אותה חזרה. עכשיו זאת הבת שלנו. אנחנו נהיה יותר מדי עצובים”. הם התחילו לבכות. אז ענו להם:”אנחנו רוצים לקיים מפגש גדול עם כל המשפחה, כדי לספר להם מה קורה.” בפגישה כולם התחננו בפני ההורים של מרים להשאיר אותה אצל אנרייט ואברהם. הם אמרו:”אתם גרים קרוב אלינו ואתם יכולים לבוא מתי שאתם רוצים”. ובסוף הפגישה ההורים של מרים החליטו שהיא תשאר אצל אנרייט ואברהם.
אבל אנרייט ואברהם פחדו שההורים יתחרטו עוד פעם וירצו לקחת אותה, אז הם ביקשו:”אנחנו רוצים לאמץ אותה בלי שום חרטה”.
כאשר מרים הייתה בת שלוש, נערך משפט שבמהלכו אמצה מרים באפן חוקי. ואז החליפו לה את שם המשפחה: הפכה מסמדג’ה לאקוס.
אנרייט, אברהם ומרים עברו את כל השבתות והחגים בבית של ההורים שלה. היא שחקה עם אחיה ואחיותה. כך שהורים שלה יכלו לראות אותה כמה שהם רצו.
אבל מרים לא ידע שאנרייט ואברהם לא היו ההורים שלה. יום אחד, כשמרים הייתה בת שבע, שיחקה עם אח שלה מרדכי, והיא לא ידעה מי הוא באמת בשבילה, הוא פתאום אמר לה :”את יודעת שאת אחותי !”.כשמרים שמעה זאת היא צחקה.
באותו הערב, מרים סיפרה לאנרייט:”מרדכי אמר לי שאני אחותו. האם זה נכון ?”. היא ענתה לה :”מה פתאום. לא. הוא פשוט רצה לצחוק איתך. כי אתם תמיד ביחד כמו אחים ואחיות”.
לאחר מכן, אף אחד לא דיבר על זה כמה שנים.
כשמרים הייתה בת תשע, התחילה מלחמה בטוניסיה בין היהודים והערבים. אנרייט ואברהם היו אזרחים צרפתיים. היו חייבים לעזוב את טוניסיה ולעבור לגור לצרפת. וההורים הביולוגים של מרים בנתיים נשארו בטוניס. הם היו באים בכל חופש לצרפת לבקר את מרים.
לאחר שלוש שנים, ההורים של מרים גם עזבו את טוניסיה כדי לעבור לצרפת. הם היו גרים ליד ביתה של מרים.
כשמרים הייתה בת תשע עשרה, היא רצתה להתחתן עם וויליאם. וכדי להתחתן, היה צריך תעודת לידה. כשאנרייט קיבלה את תעודת הלידה, ראתה שעליה רשום שמם של ההורים של מרים. היא פחדה מאוד והבינה שבסוף היא תהיה חייבת לגלות לה את האמת. ערב אחד, היא ביקשה ממרים לשבת לידה ואמרה לה :”אני אגלה לך סוד מאוד גדול… “. מרים מייד ענתה לה :”אל תגידי לי כלום, כי אני כבר יודעת את הכל. אבל את צריכה לדעת שיש לי רק אמא ואמא הזאת, זו את…”. הם התחילו שתיהן להזיל דמעות וחיבקו אחת את השניה.
בסופו של דבר, חייה של מרים היו מאוד מאושרים. היא נשארה תמיד בקשר עם ההורים שלה המקורים ועם אחיה ואחיותה אבל תמיד בפועל ובלב שלה, ההורים שלה היו אנרייט ואברהם.
