הכל התחיל כשחשבתי שסיימתי לכתוב את הסיפור לתחרות. קראתי לסיפור “הצד השני של המטבע” ולא ידעתי שבקרוב אחווה את משמעות הפתגם.
שלושה ימים לפני הטיול השנתי קרה הדבר שהכי חששתי ממנו. התעוררתי בבוקר חולה ולאכזבתי התגלו שני פסים בבדיקת הקורונה. “אני אפסיד את הטיול השנתי!” אמרתי באכזבה לאימי. לא הצלחתי להבין למה דווקא אני לא אגיע לטיול של כיתה ו’ שחלמתי עליו וחיכיתי לו כל כך הרבה שנים.
“מה אני בדיוק אמור לעשות”? שאלתי את עצמי ומחשבותיי נדדו לסיפור שכתבתי:
“אח, אח, אח, כמה משעמם! למה יצאתי לטיול הזה?” אומר דוד ללירון. “זה לא עד כדי כך נורא” עונה לירון.
“אם תמשיכו ככה, אגיד למורה שאתם מפריעים” מעירה להם נועה ולא חולפת דקה עד שהמורה קוראת: ” לירון, דוד! בואו אליי! אתם רוצים לחזור לאוטובוס?”
“לא המורה” עונים שניהם והולכים עם שאר הקבוצה בעיר דוד.
“הי, מה זה? יש שם משהו נוצץ, זה מטבע עתיק!” אומר דוד ועיניו בורקות. בידיים רועדות מהתרגשות הוא מרים את המטבע ורואה לעיני רוחו את החשמונאים ואנטיוכוס גוזר גזרות ואת כל היהודים מתאגדים במטרה לזכות בחירות, הוא רואה את ירושלים העתיקה ואת בית המקדש.
קולן של אור ונועה מעיר אותו מחזיונו: “אנחנו רוצות לראות את המטבע!”
“גם אני, גם אני!” כל החבורה צועקת בהתרגשות והתלהבות.
גבר צעיר ומזוקן, לבוש בחולצה לבנה ועליה ווסט שחור התקרב לדוד וללירון ופנה אליהם:
“שלום שמי דניאל, אני ארכיאולוג במקצועי, מה מצאתם ילדים?”
“מצאנו מטבע עתיק” עונה דוד.
” יפה! אוכל לראות אותו?”
“בטח” עונים כל הילדים יחד בחשש ובסקרנות.
“וואו ילדים, מצאתם ממצא חשוב מאוד!” אומר דניאל.
הילדים רצו במעלה הגבעה אחרי דניאל.
“אני חושב שהמטבע מתקופת החשמונאים, הוא בן אלפיים שנה”, מגלה להם דניאל .
“אז זה הגיוני שראיתי דרכו את העבר!” אמר דוד.
“אני לא יודע, אנסה לראות אם גם אני מצליח” דניאל מחייך ומתרכז במשך מספר דקות.
“דניאל, אתה בסדר?” שואלים הילדים.
“כן” עונה דניאל. “מצטער, אבל אני לא מצליח לראות את העבר דרכו. אבל, זהו ממצא ארכאולוגי מדהים! הממצא הזה עומד להיות מוצג מהיום במוזיאון כדי שכולם יוכלו להנות ממנו. כל הכבוד דוד!”
הילדים, המורה ודניאל מוחאים כפיים לדוד, דוד שמח ונרגש.
“בואו ילדים, חוזרים לאוטובוס” אומרת המורה.
כשהילדים הגיעו הביתה המורה התקשרה לדוד לבשר לו שהמטבע נעלם. ודוד החליט שהוא יפתור את התעלומה.
אם אתם חושבים שזהו סוף הסיפור – אתם טועים.
כי לכל סוף יש התחלה חדשה.
הטיול של דוד וחבריו הסתיים. אך, חשבתי לעצמי, שהטיול של הכיתה שלי רק התחיל ואני בבית בחדרי, שוכב במיטה חולה בקורונה.
כשהחברים שלי טיילו בנחל עמוד סיימתי לקרוא ספר וכשהם הוציאו את החטיפים מהתיק אני הוצאתי את הטישו מהקופסה. בזמן שהם נכנסו למים, אני נשארתי מבודד בחדרי רואה סרט על טיול שנתי ורק חושב עד כמה גם אני רציתי להשתתף בטיול השנתי עם החברים שלי..
בלילה, כשחבריי התארגנו בחדרים וצחקו, אני חשבתי על הפספוס שלי.
עד שבסופו של דבר נרדמתי.
כשהתעוררתי, לא תאמינו מה מצאתי על השולחן בחדרי:
מטבע.
ולא סתם מטבע.
מטבע של התחלות חדשות, אבל הוא לא היה חדש.
הוא נראה עתיק מאד ומאובק, עם סימני אדמה.
ליד המטבע היה חרס ועליו כתב סתרים. מה היה כתוב עליו?
זה כבר לסיפור אחר.
