הצמיד המכושף
מאת נעמי שי
הכול התחיל לפני שנה. הייתי אז ילדה בת תשע, שאוהבת לקרוא ולשחק עם האחים הקטנים שלה. אז טוב, כל הסיפור התחיל כשהיתה לי יומולדת. ישבתי עם כל המשפחה בסלון, והגענו לשלב הברכה – מתנה. כל אחד מברך ברכה, ואחר כך מביא את המתנה שלו. הגיע תורם של אמא ואבא, הם בירכו אותי, והביאו לי חבילה קטנה עטופה בסרט כחול. אמא אמרה, “הנה, טפיטי, זאת המתנה ממני ומאבא.” טפיטי היה שם החיבה שלי (שמי הוא אביגיל). לקחתי את החבילה הקטנה ופתחתי אותה, וראיתי צמיד יפהפה. שמתי את הצמיד על ידי וחיבקתי את אמא ואבא. אבל ברגע שהחרוזים היפים שהיו על הצמיד נגעו בעורי, הרגשתי תחושה ממש מוזרה, אבל חשבתי שזו סתם התרגשות. בתשע בערב נשכבתי לישון וחשבתי על הצמיד. מרגע שחלפה התחושה המוזרה, שמעתי כל מיני קולות בראש. דיבורים. לא ידעתי מה זה, אבל חשבתי שאני מדמיינת. נגעתי בצמיד, ומיד נפסקו הקולות. למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר, ובהפסקה בחנתי את הצמיד. ברגע שנגעתי בו שוב, התמלא ראשי בדיבורים, כמו אתמול. ואז קפצה לי לראש מחשבה, אבל מחשבה ממש, אבל ממש, אבל ממש, לא הגיונית. “אולי אני קוראת מחשבות?!” חשבתי. “אני חייבת לשאול את אמא בבית איפה היא השיגה אותו.” כל היום חשבתי אך ורק על הצמיד, וכשהגעתי הביתה, מיד רצתי לאמא ושאלתי אותה. ואמא ענתה. “ידעתי שתבואי לשאול את זה,” היא חייכה אלי בנעימות מרגיעה. “אני שומרת אצלי את הצמיד הזה מאז שאני ילדה. כמוך, גם ההורים שלי הביאו לי כשהיתה לי יומולדת. הם אמרו לי שהצמיד הזה מעניק לכל אחד שעונד אותו כוח שמתאים לו. אני למשל, קיבלתי כוח להיראות צעירה ויפה יותר ממה שאני באמת. מעניין איזה כוח את קיבלת, טפיטי” היססתי קצת כשפתחתי את פי, “אני עדיין לא בטוחה, אבל אני חושבת שקריאת מחשבות” “איזה כוח מיוחד, ” אמרה אמא בהתפעלות. “אבל יש משהו שלא סיפרתי לך. הכוח שלך, כמו כל הכוחות, יכולים לעזור לך להתגונן מפני אויבים.” היו לה פנים מסתוריות. “את כבר תיראי” בערב, כשהלכתי לישון, נרדמתי בקלות; הייתי ממש עייפה. אבל אז זה קרה. עמדתי בגינה שמחוץ לבית, ומולי עמדה מפלצת בצבע כסוף זוהר. פחדתי מאוד, אבל שמעתי קול בתוך ראשי: “אני ארוץ שמאלה, ואתנפל על הילדה הזאת, היא תהיה ארוחה מושלמת בשבילי” הבנתי מיד שאלה המחשבות של המפלצת . רצתי מהר לכיוון שמאל שלי, כלומר כיוון ימין של המפלצת, וברחתי אל הבית. ואז התעוררתי. הבנתי שלזה אמא התכוונה כשאמרה לי שהצמיד יגן עלי ושמחתי. והיום יש לי יומולדת עשר, והצמיד שלי עדיין איתי. ולפעמים כשקצת משעמם לי אני כותבת ביומן הזה.
