היה היה יומן מיוחד שעבר אחד עשר דורות במשפחת עוז. היומן היה מוחבא במגירה של אבא. המפתח של המגירה היה אצל אבא בארנק. אבא שמר עליו טוב מאוד. אך יום אחד אבא אמר לדן שהוא שכח את מעילו בעבודה ושהוא צריך לחזור לעבודה בשביל להביא את מעילו. אבא הלך ודן נהיה משועמם הוא התחיל לראות טלוויזיה ואז לפתע דן הביט על השולחן וראה את ארנקו של אבא מונח על השולחן. “אני יכול סוף סוף לדעת מה זה היומן הזה” אמר דן בליבו. דן מיד עצר את תוכנית הטלוויזיה ורץ אל השולחן. דן מהר פתח את ארנקו של אבא שלף את המפתח שלו ורץ אל חדר ההורים. הוא הגיע, הלך לארון, פתח אותו וחיפש את המגירה, פתח אותה עם המפתח וראה הרבה דפים. דן היסס לרגע ואז התחיל לחפש את היומן. מאחורי כל הדפים מצא דן את היומן. על היומן היה כתוב “שמואל עוז” דן חשב לעצמו “העבודה של אבא רחוקה, אמא בעבודה עד מאוחר ואורי אחי הקטן עדיין בגן יש לי זמן לגלות למה היומן מיוחד”. הוא לקח את היומן, יצא מחדר ההורים, הלך אל השולחן ישב בכיסא ופתח אותו. העמוד הראשון היה ריק, דן דפדף עמוד אחר עמוד אך לא ראה שכתוב משהוא בתוך היומן. דן רץ אל חדרו, הביא עט, פתח את היומן בעמוד הראשון והתחיל לכתוב “דברים שהייתי רוצה לדעת על היומן של שמואל עוז” “מלפני כמה זמן היומן הזה במשפחת עוז?” דן רצה להמשיך לשאלה הבאה אבל נכתבו מילים על היומן “קניתי את היומן כשהייתי בן ארבעים ושש, זה יוצא בערך לפני שלוש מאות שנה” דן מיד הבין שהאיש הזה הוא “שמואל עוז” “אז זאת הסיבה שהיומן מיוחד” אמר דן בליבו. דן מיד כתב את השאלה הבאה. האם היו מחשבים?. מה זה מחשבים? שאל שמואל. מחשב זה מסך שאפשר לראות בו סרט, לכתוב בו סיפור ועוד דברים מהסוג הזה. אז אצלנו לא היו מחשבים. ענה שמואל עוז. אז איך הייתם נפגשים? שאל דן. היינו כל שנה עושים מסיבה, ובמסיבה הזאת היינו אומרים אחד לשני מתי נפגשים.
מגניב, כתב דן ומיד המשיך לשאלה הבאה. מה היה השם של אבא שלך ושל אמא שלך?. לאמא שלי היו קוראים אריאלה קספר ולאבא שלי היו קוראים שלומי עוז. דן כתב טוב אז בי. דן סגר את היומן והלך לסלון. לקח את השלט אבל בדיוק כשהפעיל את הטלוויזיה אבא נכנס ומאחוריו אמא ואחיו הקטן. אמא אמרה שהיא תכין רביולי. דן ערך את השולחן והם מיד התיישבו לאכול את הרביולי. דן לא רצה לספר לאבא את מה שהוא עשה ביומן. אז הוא שאל אותו שאלות על היומן. “אבא זוכר שסיפרת לנו על היומן המיוחד הזה?” “כן, ענה אבא היומן של שמואל עוז. “אז למה היומן מיוחד?” כשאני אעביר לך אותו אתה תדע הכל. “הי זה לא הוגן למה אתה לא תעביר לי את היומן?”, שאל אחי הקטן. כי היומן עובר תמיד לאח הבכור, ענה אבא. ויש בנות שקיבלו אותו?, שאל דן. “לא” ענה אבא. “אז אם אשתי תוליד רק בנות מה אני אמור לעשות?”, שאל דן. אתה צריך להישאר עם היומן עד שיהיו לך נכדים, ענה אבא. מגניב אמר דן. וכל יום דן כתב ביומן של “שמואל עוז” ונהנה לו עם היומן, הסוף.
