הגן הקסום
שלום לכולם קוראים לי נועה ואני בת עשר וחצי. אני הולכת לספר לכם סיפור שקרא לי לפני
שנתיים. טוב בואו נתחיל בסיפור. יום אחד אני וחברה שלי עדי הלכנו אחרי בית ספר הלכנו
לגן השעשועים שליד בית הספר. שיחקנו יחד במתקנים כרגיל ופתאום עדי אמרה לי שאני
חיבת לבוא לראות משהוא. אני כרגיל חשבתי שעדי מדמיינת משהו. אוי שככתי לספר לכם
שעדי מאוד אוהבת לדמיין והיא אוהבת דברי קסם. טוב בואו נחזור לסיפור. אז חשבתי
שעדי מדמיינת ואמרתי לה בגיחוך: מה מאצת הפעם?. עדי אמרה לי שהפעם היא
לא מדמיינת ובאמת היא לא דמינה. הייתה מונחת שם על האדמה אבן סגולה מכוסה קצת
בבוץ. היא הייתה מבריקה ונוצצת. עדי הרימה אותה בעדינות בזמן שאני הייתי עסוקה
בלהתפלא. היא מיששה את האבן ואמרה לי שאולי זאת אבן קסם. אני ניסיתי ואמרתי
שזאת סתם אבן רגילה. אבל זה היה ברור שזאת אבן קסם. ניקינו את האבן מהבוץ
וראינו אור סגול. אחרי שניה מצאנו את עצמנו במקום שכולו היה סגול ונוצץ.
הלכנו בשביל שהיה שם בניסיון לחפש דרך חזרה. אבל לא מצאנו שום סימן לגן
השעשועים או לבית. עדי ממש התרגשה ואמרה שסוף סוף החלום שלה
התגשם. אני קצת חששתי ורציתי הביתה. אבל בליבי קצת שמחתי כי ידעתי
שבסוף נצליח לחזור הביתה. בינתיים המשכנו ללכת. פתאום עדי נעצרה וכאילו נעצה עניים
באדמה שהייתה רטובה כאילו יורד עליה גשם אני הייתי מאחוריה ולא ידעתי מה קרה
היא הרימה משהוא שהיה נראה כמו כלב וצבי ביחד הוא היה גור ככה עדי תענה.
והוא היה חמודד!!! עדי התקשתה לקחת אותו ושכנעה אותי. המשכנו ללכת וכל הזמן שמענו
קולות שאמרו לנו: עדי נועה אתן צריכות לחזור אם לא תהרגו!! כל פעם מחדש צרחנו
ופיתאום הרגשנו סחרחורת ואז פתאום היינו בבית שלי אני שמחתי ואז ראינו פתק: עדי
ונועה אם אתן רוצות לחזור שוב אתן צריכות להביא מה שנגיד לכן להביא בפעם הבעה
כותבים הגן הקסום. וזה היה הסיפור ויש לי עוד מלא סיפורים על הגן הקסום אם תרצו
שאספר תגידו לי ביי נועה
