המלחמה הגדולה
היו היתה עיר יפה מאוד. לעיר קראו ‘ארץ שמואל’. ובעיר ‘ארץ שמואל’ היו דברים יפים מאוד ומעניינים שלא היו בערים אחרות. והעיר הזו הייתה מפורסמת בכל העולם.
כל הארצות רצו את העיר הזו שהיא תהפוך להיות שלהם ובאחריותם. וגם הישראלים רצו מאוד את העיר היפה ‘ארץ שמואל’.
הישראלים החליטו לכבוש את העיר.
אבל שם בארץ הזו הייתה משפחה אחת שרצתה להישאר בעיר הזו ולא להיות שייכת לאף ארץ אחרת.
ראש הממשלה של הישראלים אמר “אז תלכו לצרפת”.
הם אמרו לו:” אבל יש שם דברים לא טובים כמו כאן בעיר ‘ארץ שמואל’ העיר היפה”.
“אז תבואו אתנו לישראל, וכשאנו נכבוש את העיר נתן לכם להמשיך לחיות כאן” אמר ראש הממשלה.
והישראלים כבשו אותה.
אנשי ארץ דובאי שגם רצו את העיר ותכננו לכבוש אותה גם, שמעו שהישראלים השיגו אותם והחליטו להילחם בהם ולכבוש את העיר מהם.
הישראלים שמעו את זה והחילים של ישראל התכוננו למלחמה. גם דובאי אמרו אנחנו ננצח והם התאמנו טוב מאוד. הישראלים המשיכו להתאמן והמלחמה התחילה. נהרגו אנשים, נהרגו 2,000 דובאים ומהישראלים נהרגו 200 אנשים. דובאי לא ניצחה. ישראל הם אלו שניצחו והעיר נשארה שלהם.
ה’ עזר ליהודים במלחמת העיר- כי הם אלו שגוברים על הגויים בני אברהם, יצחק ויעקוב היהודים.
