“יש לה שלוש עיינים: שתיים כחולות ואחת סגולה, ,גופה ירוק ויש לה את החיוך הכי יפה בעולם! איך את לא רואה אותה, אמא?” ליה הסתכלה על ספארק במבט מופתע ואז שוב על אמה שהניחה יד על כתפה- “זה בסדר גמור לדמיין בגילך, ליה, אבל לא כולם יכולים לדמיין כמוך”.
“ליה, אולי באמת אני יצור דמיוני? איך אנחנו אמורים לדעת?” שאלה ספארק.
“טוב, את צודקת כנראה שאני סתם מדמיינת אותך.” ליה ענתה מתוך ייאוש. היא הרגישה שמשהו קורה במעבר בין עולם הילדים לעולם המבוגרים אבל לא הבינה מה.
“רגע!” אמרה ספארק “בואי נישאל את חברותייך אם הן רואות אותי ולפי זה נדע!”
“וואי את גאונה ,כדי לבדוק את זה אני אתקשר לג’ולייט לשאול אותה אם היא יכולה לבוא אלי”.
ליה ביקשה אישור מאמה להזמין את חברתה החדשה שעלתה מצרפת- ג’ולייט.
ג’ולייט שמחה על ההזמנה וענתה בחיוב אחרי ששאלה את אמה
אחרי חצי שעה נשמעה דפיקה בדלת. ליה מיהרה לפתוח והכניסה את ג’ולייט לחדרה- שם חיכתה ספארק ישובה על המיטה.
ליה שאלה את ג’ולייט מיד- “את רואה כאן בחדר איזה שהוא ייצור?”
“כן, הינה- היא כאן יושבת איך אני לא אראה אותה?” ענתה ג’ולייט בתמיהה.
“אמא שלי לא רואה את ספארק- וכבר התחלתי לחשוב שאני מדמיינת אותה באמת ובגלל זה הזמנתי אותך. “
ג’ולייט לא הבינה מה ליה מנסה לומר ושאלה אותה- “תרצי שנצא למסע לפתרון החידה? הרי אם אני ואת רואות את ספארק וההורים שלך לא- כנראה מתישהו המציאות עולה על הדמיון ואנחנו צריכות לגלות איפה העולם של המבוגרים נפרד מעולם הילדים ומתי בדיוק הם מפסיקים לדמיין!”
ליה אהבה את הרעיון של ג’ולייט וביחד הן התחילו לתכנן את המסע לפתרון החידה – ליה פחדה שגם היא תהפוך למבוגרת וכבר לא תוכל לראות את ספארק ולכן הייתה מוכנה לעשות כל מה שג’ולייט תציע כדי שזה לא יקרה!
הם חשבו וחשבו עד שלספארק היה רעיון “אני שמעתי על מערה שנקראת מערת הסודות אולי כדי ללכת אליה ולראות אם יש שם את סוד הפתרון של הבעיה שלנו”
“זה רעיון ממש טוב! רק איפה נמצאת מערת הסודות?” שאלו ליה וג’ולייט ביחד….
“כדי להגיע למערת הסודות צריך לומר את משפט הקסמים
ליה, ג’ולייט וספארק החזיקו ידיים ואמרו ביחד את משפט הקסמים :
“מעבר להרים ולשדות מאחורי הבתים והבקתות נמצאת מערת הסודות”
החדר התחיל להסתובב, מגוון של צבעים ואורות התחילו לזהור.
בנחיתה רכה הם הגיעו למערת הסודות שהייתה צבעונית ופרחונית. זה היה המקום הכי יפה שהם ראו בחייהם.
“לפי מה ששמעתי- צריך לבקש מהמערה והיא עונה על השאלה” אמרה ספארק
“מערה יקרה השמיעי קולך ואימרי לנו מדוע הדמיון אצל מבוגרים דועך?”
שביל של אורות הוביל את שלושתם פנימה והם הגיעו לתוך חדר.
מצידו האחד- צבעי בנים והמספר 13 מעטר את הקירות ומצידו האחר צבעי בנות והמספר 12 מעטר את הקירות.
הביטו השלושה ולא הבינו את התשובה ולפתע ג’ולייט צעקה – “בר ובת מצווה!”
דינג דונג צלצל פעמון נסתר לסמן להם שהם גילו את הסוד – בגיל מצווה הילד והילדה הופכים למבוגרים ועולם הדמיון נשכח מזיכרונם.
ליה הביטה בספארק עצובה- היא הייתה בת 11 וחצי .
באותו רגע החליטה- לצאת למסע שבו תגלה איך עולם הדמיון יכול להימשך גם אחרי גיל 12!
ועל זה תוכלו לקרוא רק בפרק הבא….
