לארנבת שלי קוראים ג’ינג’ר. קראתי לה כך מכיוון שהיא בצבע חום בהיר – ג’ינג’י.
אני מטפלת בה במסירות: מאכילה אותה כמה פעמים ביום, ממלאת מים, דואגת לחציר ואפילו מנקה ושואבת את הלכלוך והצואה שלה מהכלוב עם שואב אבק.
פעם כשליטפתי אותה מאחור הרגשתי את עמוד השדרה שלה כי היא הייתה גורה ממש רזה וזה צמרר את אחיותיי כשהן ליטפו אותה.
היום כשמלטפים אותה מרגישים את עמוד השדרה שלה, אבל פחות.
אני אוהבת ללכת אליה במיוחד כשאני עצבנית, שם אני נכנסת איתה לשיחות נפש ופורקת את הבעיות שלי, למרות שאני יודעת שהיא לא מבינה אותי ושהיא לא תענה לי אף פעם, זה עדיין טוב לפרוק אפילו אם היא חיה.
לפני כמה זמן ג’ינג’ר גמרה את כל האוכל היבש והנסורת, אז הייתי צריכה ללכת לקנות לה עוד.
לקחתי 50 שקלים ושמתי אותם בתוך הכיסוי של הטלפון שלי.
לאחר שסיימתי את בית הספר ביקשתי מאימא שתיקח אותי ל”בית החיות”, שם אני קונה לה את כל מה שהיא צריכה.
בסמוך לחנות הייתה בריכת דגים ובתוכה חמישה דגי זהב יפיפיים שהסתתרו מאחורי פרחי המים.
בכניסה לחנות היו מלא דברים לכלבים.
המוכר דיבר בטלפון אז החלטתי לנסות לחפש דברים בעצמי.
ראיתי דגים מכל הסוגים: דגי קרב, זהב, זוהרים בחושך, קטנים וגדולים.
עברתי ליד הרבה כלובים וראיתי: טרנטולה קטלנית, אוגרים קטנים, ארנבונים מתוקים ותוכים צבעוניים.
פתאום ראיתי תוכי אחד שהשתחרר מהכלוב וחשבתי לנסות לתפוס אותו!
צעדתי בשקט והתקרבתי אל עבר התוכי, תפסתי אותו בעדינות והחזרתי אותו לכלוב.
נעלתי את הכלוב של התוכים.
המשכתי לחפש דברים לג’ינג’ר ולבסוף מצאתי.
שילמתי על הכול וחזרתי הביתה עם אימא שלי ואחיותיי במכונית.
נכנסתי הביתה, הוצאתי את קופסת האוכל והבקבוק שלי מהתיק לשטיפה.
הדחתי את הכלים ועשיתי כביסה, ולאחר מכן נזכרתי בדברים שקניתי לארנבת.
רצתי אל הארנבת מהר בכדי לתת לה את הדברים שקניתי עבורה.
ניקיתי את הכלוב, החלפתי נסורת, הוספתי חציר, החלפתי מים, פיניתי את האוכל הישן שהיא לא אכלה, מילאתי אוכל יבש בקערה קטנה ושאבתי את כל הלכלוך.
לאחר מכן הבאתי כמה עלי חסה טריים מהבית וחזרתי לנוח ולהתעסק בדברים אחרים.
הגיע הערב, כבר נהיה מאוחר.
התקלחתי וחפפתי את הראש.
קראתי ספר קצר על חידות של חיות – “הידעת”? ולאחר מכן כיביתי את מנורת הלילה, עצמתי את עיניי והלכתי לישון, כדי להתעורר אל החופש הגדול, מחר.
***
“בוקר טוב”! העירה אותי אימא.
“זמן לקום! יש לי הפתעה בשבילכן ובעיקר בשבילך, הילי!”
התרגשתי כי לא ידעתי מה ההפתעה הגדולה.
ירדתי למטה מאורגנת ליום הראשון של החופש הגדול – לקייטנת הסייבר ולא האמנתי למראה עיני!
“וואו!!!!” צעקתי ורצתי אל הכלב החדש שקיבלנו.
“אני חייבת להכיר אותו לארנבת!!!”, צעקתי.
“לגבי הארנבת…” אמרה אימא.
“ראינו שטרחת, טיפלת והשקעת את כל הזמן הפנוי שלך בארנבת, אז…”
“כן…” עניתי מסוקרנת בתקווה שהם הביאו עוד ארנב.
“מסרנו את הארנבת והבאנו לך במקומה כלב,” אמרה אימא.
הלב שלי נפל למכנסים.
התלהבתי מהכלב, אבל לא רציתי שימסרו את הארנבת!
“ראינו שאת בוגרת, אחראית ומטפלת טוב בארנבת, אז החלטנו להביא חיה שדורשת יותר”.
הייתי שמחה אבל גם עצובה וכועסת באותו הזמן.
עד היום אני מאוד מתגעגעת לג’ינג’ר, אבל לפעמים צריך לשחרר דברים- כמו בפעם הזו.
