בט”ו בשבט של השנה שעברה יצאנו לטיול נטיעות בחיק הטבע עם כל החברות מהכיתה. כל הדרך שרנו שירים, צחקנו ונהנינו. בבוקר התפללנו ולאחר מכן, העבירו לנו פעילות שבה היינו צריכים לזהות שמות של פרחים ועצים. בהמשך, למדנו על ההיסטוריה של המקום שבו טיילנו, אכלנו ארוחת בוקר וחילקו לנו הפתעות טעימות, בירכנו ברכת המזון ויצאנו לנטיעות.
המדריכה חילקה אותנו לשלשות, שלוש בנות בכל קבוצה. למזלי, שתי חברותיי הטובות- נועה ומירי היו איתי בקבוצה. המדריכה הסבירה איך לשתול את השתיל: “דבר ראשון- קחו אתי החפירה, דבר שני- חפרו בור, גומה, שהשתיל יוכל להיכנס, דבר שלישי- הניחו את השתיל בגומה ולבסוף כסו את השתיל באדמה והדקו היטב”. הסתכלנו אחת על השנייה וחשבנו לעצמנו “איזו משימה פשוטה וקלה..”
לקחנו איתנו את הציוד והשתילים וחיפשנו חלקת אדמה. לבסוף בחרנו בחלקה מעט רחוקה מהשאר, בגובה. חשבנו שכדאי לבחור בחכמה את האזור לנטיעה כדי שיהיה לשתיל גם אור וגם צל. התחלנו לחפור גומה עם אתי החפירה. נועה חפרה בור בקלות ושתלה את השתיל במהירות, למירי היה קצת יותר קשה, אבל עם הרבה כוח השתיל נכנס ועמד יפה. התחלתי גם אני לחפור גומה, אבל האת נתקע באדמה, ניסיתי שוב לחפור, אך משהו שם הפריע. החלטתי לעזוב את האת והתחלתי לחפור בידיים, האדמה הייתה לחה, מעט התלכלכתי אבל רציתי גם לנטוע ולסיים את המלאכה. פתאום הרגשתי משהו קשה, חשבתי שזה סלע או אבן, אבל זה לא היה זה. קראתי מהר לחברותיי נועה ומירי שיעזרו לי לחפור. נועה קראה: “שיר, מה קרה? את צריכה עזרה?”, עניתי להן: “בואו תראו מה יש פה באדמה.. אני חושבת שמצאתי משהו”.
נועה ומירי הפשילו שרוולים ובאו לעזרתי. חפרנו עם הידיים ופתאום מצאנו משהו ישן, חפרנו עוד קצת בצדדים והצלחנו לחלץ את הדבר המסתורי מהאדמה. “תראו, זו קופסא ישנה, יש עליה בוץ.. בואו ננקה אותה” אמרה מירי. “מעניין מה יש בפנים” אמרה נועה. “אני חושבת שכדאי שננסה לשטוף אותה, אני רואה שכתוב עליה משהו” אמרתי.
“כדאי שנרד למטה, לכיוון שאר הקבוצות ונספר למדריכה, אולי היא תוכל לעזור לנו” אמרה מירי. “אבל בואו נספר לה את זה בסוד, לכו תדעו, אולי יש שם אוצר” אמרתי.
שטפנו את הקופסא, ירדנו לכיוון המדריכה ובשקט לחשנו לה על מה שמצאנו. היא החזיקה את הקופסא, התבוננה מכל הכיוונים ואמרה “מממ , מעניין, כזאת תעלומה לא ראיתי בחיי”.
“אולי יש לקופסא קשר למקום הזה?” אמרה נועה. “אני חושבת שיש קשר” אמרה מירי. פניתי אל המדריכה והזכרתי לה על מה שלמדנו בבוקר: “את זוכרת שלימדת אותנו בבוקר על החלוצים שנטעו כאן עצים? אולי זה קשור אליהם?”. המדריכה הלכה לכיוון תחילת המסלול בו היה מידע על המקום, לפתע היא קראה: “תראו! זה בדיוק אותו כתב! בואו ננסה לפענח מה כתוב פה”.
ביחד איתה ניסינו לגלות ולפענח עד שמצאנו מה שכתוב: “כדי לפתוח את התיבה עליכם להגיע לאיש בשם אליעזר גוטמן, הוא כבר יראה לכם את התשובה”. הסתכלנו אחת על השנייה, מצד אחד הסתקרנו נורא ורצינו לגלות את התשובה. ומצד שני- ידענו שאסור לנו לעשות את זה לבד ולכן חיכינו להגיע הביתה, לספר למשפחה. את ההמשך לא אוכל לגלות לכם, אחרת את האוצר אתם יכולים לגלות לפניי. אתכם הסליחה.
