חודש השמחה
בבית ספר בית יעקוב היתה קבוצה של בנות בכיתה ד’. הבנות האלו הכינו מסיבות לכל החגים.
זה כמעט היה פורים והבנות לא ידעו מה לעשות למסיבת פורים. הן חשבו וחשבו מה לעשות ואז הן כתבו את כל התוכניות שלהן.
יום אחד הקבוצה של הבנות נכנסה לחדר הקטן שלהן וראו שכל הדפים נעלמו! “אוי לא!” אמרה ילדה אחת, “מה נעשה עכשיו?” אני לא יודעת אמרה השניה, “מישהי לקחה את כל הדפים אתמול?” “לא אני” כולם אמרו. “בואו נחפש אותם.” הבנות חיפשו וחיפשו ולא מצאו אותם.
למחרת הן עדיין לא מצאו את כל התכניות שלהן. אחרי הצלצול של סוף היום ילדה מכיתה ג’ באה לקבוצה והיא אמרה “סליחה הנה הדפים שלכן, לקחתי אותם כי מאוד רציתי לעזור לכן, אבל אני יותר קטנה. אז חשבתי אם אני אדע את התכניות שלכן אז אולי אני אוכל לעזור בסוד, אבל עכשיו אני רואה שזה לא היה נכון ואני מאוד מצטערת ועכשיו אני אלך… להתראות.”
“רגע את אולי כן יכולה לעזור לנו, אבל רק אם את לא עושה משהו כזה עוד פעם.” אמרה אחת מהבנות. “טוב” אמרה הילדה עם חיוך.
ובסוף היתה מסיבה מושלמת, וכולם אמרו “תראו איזה חודש של שמחה!!”
