לפני כ-4 חודשים משפחתי ואני תכננו את נסיעתנו לאילת.
באילת חיכיתי ללכת מאוד לבריכה, לים, לטיילת, ואפילו חסכתי כמעט 2500 שקל כדי לקנות דברים שאני אוהב. כמו שאתם אולי מנחשים בסוף כל זה לא קרה, יודעים למה? אז בואו ותשמעו את הסיפור שלי –
ממש לפני הנסיעה הצפויה קיבלנו הודעה מהמורה.
בהתחלה חשבתי שמדובר בהודעה רגילה (אולי נסיעה טובה או איחולי הנאה), אבל שפתחתי את ההודעה לא תאמינו מה ראיתי.
המורה רשמה “הורים יקרים, התגלה ילד מאומת בכיתה, יש להיכנס לבידוד החל מהיום למשך שבוע וחצי”.
הופתעתי מאוד, לא ידעתי מה לעשות, בהתחלה קצת התבאסתי אך לאחר מס’ רגעים חשבתי יחד עם משפחתי כיצד לנצל את הזמן הקרוב בצורה מקורית ומעניינת.
כל אחד מבני המשפחה הציע רעיון – “אולי נאפה עוגיות” אמר אחי האמצעי, “אולי נראה סרט” אמר אבא, כל אחד העלה רעיון ואז אני חשבתי ואמרתי “אולי נעשה ספורט בבית”.
אז כדי שכל אחד יהנה ונוכל לעשות מה שרצה, החלטנו שבשעה 11 בבוקר לאחר ארוחת הבוקר ותפילת הבוקר נראה את הסרט שנחליט כולנו יחד.
התייעצנו כולם, לבסוף החלטנו “צעצוע של סיפור 2”, כולם הסכימו.
אתם בטח בוודאי שואלים למה את החלק השני, אבל את “צעצוע של סיפור 1” כבר ראינו.
בשעה 11:00 ראינו את הסרט כמתוכנן, נהנינו מאוד וזו הייתה חוויה בפני עצמה.
לאחר הסרט התלבשנו בבגדי ספורט והתחלנו באימון ספורט בבית, הכנו חלות, סיפרנו בדיחות, נהננו מהחוויות ולבסוף הלכנו למיטות.
לאחר כל זה האחים שלי ואני הלכנו לעשות בדיקת קורונה, היינו צריכים לחכות לפחות 24 שעות, אך למחרת קיבלנו תשובה ששני האחים שלי ואני שליליים, שמחנו כל כך.
אך לאחר כשבועיים קיבלנו הודעה נוספת שבה רשמו כי אנו יכולים לצאת מהבידוד. שמחנו כל כך ונסענו לבית-מלון באילת, אמנם באיחור, אבל עדיין רצינו מאוד להנות באילת.
