“כן, איך אתה יודע??…”
הכל התחיל כשחזרתי מבית הספר עם עוד כמה חברות ולפתע ראיתי חתלתול קטן, לא הבנתי מה הוא עושה בחוץ בקור שכזה אז רצתי אליו ועטפתי אותו בזרועותיי, המשכתי ללכת אבל לא שמתי לב איפה אני דורכת ונפלתי לתוך מנהרה, התגלשתי במורד ה”מנהרה” הזאת ונחתתי על ערמת אצות שעשתה את נחיתתי רכה יותר.
פחדתי שמא חברותיי דואגות לי אז ניסיתי לטפס בחזרה למעלה אבל המנהרה הייתה חלקה ובכל פעם שניסיתי לעלות התגלשתי בחזרה למטה.
חשבתי אולי אם אני אחפש בית שיארח אותי אני אוכל לדעת איפה אני ואיך יוצאים מהמקום הזה.
המשכתי ללכת כשאני מחפשת מקום להתארח בו ושמתי לב שהשמים מאוד יפים, היה להם צבע מיוחד של מי הים, חשבתי זה כאילו שאני מתחת למים אבל אני נושמת אז זה לא הגיוני שאני מתחת למים.
המשכתי ללכת ואז ראיתי את מושיעי, חצי דג חצי אדם הוא הזמין אותי לביתו ושאל אותי: “שמך הוא נטע-לי, נכון?”
עניתי לו: “כן, איך אתה יודע?”
והוא ענה לי: אני יודע הכל…”
אז שאלתי אותו: “מה אתה”?
כי הוא נראה כמו בן אדם אבל באותו הזמן הוא נראה גם כמו דג.
הוא ענה לי ששמו הוא אסף ושהוא רוצה לספר לי את הסיפור שקרה לו.
“הכל התחיל בסיפור דומה מאוד לשלך, גם אני פגשתי מישהו כמותי והוא אמר שאם אני רוצה לצאת מפה אני צריך למלא שתי משימות, הראשונה הייתה שאני צריך ללמוד את שפת הדגים והשנייה הייתה למצוא דרך החוצה.
את המשימה השנייה השלמתי בהצלחה אבל במשימה הראשונה נכשלתי.
הייתי מתוסכל אבל סיפרו לי שאני יהפוך לדג בעולם הזה ויהיה המלך, מאז עברו שלושים שנה ובאותם שלושים שנה התחיל התהליך והתחלתי להפוך לדג.
בעוד שלושים שנה אני אהיה דג לגמרי ואשאר פה לנצח.” בכך הוא סיים את סיפורו.
אחרי הסיפור הזה שאלתי מה הקשר שלי לכל העניין והוא אמר שאני לא שמתי לב לאן אני הולכת ואני נפלתי לבור.
הוא אמר לי שגם לי יש שתי משימות, הראשונה הייתה לדעת את צעדי הריקוד של הדגים והשנייה הייתה למצוא דרך החוצה.
התחלתי ללמוד את צעדי הריקוד וקלטתי אותם די מהר, השלמתי את משימתי הראשונה.
אחרי זה הלכתי לחפש דרך החוצה ומצאתי מעבר צר מאוד, נגעתי בו ופתאום הוא נהיה גדול.
החלטתי להיכנס לתוכו ולבדוק אם זאת היציאה כשלפתע עצר אותי אסף, הוא אמר לי: ” השלמת את שתי משימותייך ולכן תוכלי לשאול אותי שאלה ואז תמשיכי לעולמך.
אני רק שאלתי: “מהו העולם הזה?” “זהו העולם שמתחת למים!!!” הוא אמר.
הייתי המומה!
כשיצאתי מהמקום הזה חשבתי שחברותיי קראו למשטרה בגלל שנעדרתי זמן רב כל כך, זה היה יומיים. אבל כשיצאתי הכול המשיך כרגיל כאילו לא נעדרתי לזמן רב כל כך, באותו ערב התגלתה בפניי דמותו של אסף בהולוגרמה משוכללת והוא אמר לי שהעולם קפא על מקומו כשהייתי מתחת לים ואז הוא קרץ לי ונעלם…
ביום הבא ישבתי בכיתה וכל השיעור ניסיתי לספר לחברתי הטובה עינת את הסיפור אבל הסיפור הזה נשמע מופרך בעיניה אז ויתרתי.
וזהו, מקווה שנהניתם ואם אתם רוצים תשתפו אותי גם בחוויות שקרו לכם אשמח מאוד לשמוע סיפורים והרפתקאות.
כנראה שזהו…
הסוף!
ואולי לא?…
