לילה שקט, כולם ישנים, בחדר נועה יושבת ומציירת. עכשיו, בלילות,זה הזמן היחיד שבו נועה יכולה לצייר. היא מציירת על גבי עיתונים ישנים, אבל מבחינתה הלילה הוא הזמן הכי טוב בעולם, כל עוד היא יכולה לצייר היא מאושרת. אז, בזמנים היותר טובים, שבהם החנות של משפחתה עוד הרוויחה הרבה כסף היא הייתה הולכת כל יום לאקדמיה לציור ולאומנות . אבל עכשיו היא נשארת בבית ומשתעממת כי אין כסף לשלם לאקדמיה,גם אין כסף לקנות את הבדים המיוחדים עליהם אפשר לצייר ואז לתלות.
אבל נועה היא ילדה אופטימית שאוהבת לדמיין. היא מדמיינת שאביה חי, שהחנות מרוויחה כסף ושהיא הולכת לאקדמיה כל יום. פתאום נפתחה הדלת ואמה נכנסה לחדר, נועה מיד נזכרה שאסור שאמא תראה אותה מציירת. אמא לא תאהב שהיא מבזבזת צבע יקר על ציור. אבל אמא הפתיעה אותה ” נועה, מתוקה שלי, את לא צריכה להסתיר את זה שאת מציירת, חשבתי על זה קצת ויש לי רעיון, את יכולה למכור את הציורים שלך בשוק, להרויח כסף, וכך נוכל לשלם לאקדמיה, אבקש מדוד שיחשב בערך כמה זמן יקח לך עד שיהיה לך די כסף, בסדר?” נועה שמחה, אבל הייתה עדיין מודאגת ” אבל אמא אין לנו את הבדים המיוחדים שציירתי עליהם פעם” אמא לא דאגה ” אל תדאגי מתוקה, אסדר הכל” נועה כה התרגשה, ללמוד באקדמיה שוב! הלוואי! “אבל עכשיו נועה, הגיע הזמן לישון” אמרה אמא, נועה נשכבה במיטתה, ונרדמה.
יום למחרת נועה הספיקה לצייר כבר עשרה ציורים, היא המשיכה כך ארבעה ימים, היא עבדה יום ולילה על ציוריה עד שהיו מושלמים. ביום רביעי היו לה כבר 40 ציורים מוכנים למכירה.היא הראתה למשפחתה את הציורים בארוחת הערב כולם התפעלו מאוד ואחיה דוד המליץ לה כבר בבוקר ללכת לשוק. וכך עשתה. היא ישבה בשוק על יד הדוכן של יוני, הירקן. חלפו שם המון אנשים אבל אף אחד לא היה מעוניין בציוריה, עד שהגיע אדון מכובד לבוש חליפה עם ילדה קטנה וחמודה ופנה אליה ” שלום! אלה ציורים שציירת?” ” כן” ענתה נועה ” אז אני רוצה לקנות את כולם” ענה האיש “כולם? בשביל מה אתה צריך כל כך הרבה ציורים?” שאלה נעה בסקרנות ” אני עובד בבנין לא משרדים והמנהל שלי נתן לי תקציב בשביל להוסיף קצת צבע לכולם וזה בדיוק מה שאני צריך” הסביר האיש בשמחה “אז זה עולה 4,500 שקלים” אמרה נועה, היא שמחה שדוד לימד אותה לחשב במהירות ” אין בעיה” הוא ענה והוציא את כל הכסף הדרוש “בבקשה! כל הציורים שלך מעכשיו, ואתה יכול לקחת את הקרטון הזה, לא אזדקק לו יותר ” אמרה נעה ולקחה את הכסף, היא עזרה לאיש להעמיס על מכוניתו את כל הציורים.
הגיע הערב ונועה חזרה לביתה, בהתרגשות היא סיפרה לאמה “ואז הגיע איש אחד, שרצה לקנות את כל הציורים…”
יום למחרת היא הלכה לאקדמיה, היא נכנסה בשעריה הגדולים וצעדה לכיוון המשרד של גברת כהן, המנהלת, היא דפקה על הדלת ושמעה את ה” פתוח” המוכר היא נכנסה למשרד, “גברת כהן? זו נועה” גברת כהן הייתה המומה ” נועה זו את? הו! היית אחת הציירות המוכשרות ביותר פה” נועה התחילה להסביר ” באתי כי אני רוצה להירשם שוב לבית הספר, יש לי די כסף בשביל שנת לימודים אחת” גברת כהן אמרה “בשמחה!וודאי שנקבל אותך!”
