שלום לכם חברים שמי קווין לפני שנים רבות טסתי לברזיל עם המשפחה שלי, אמא, אבא, אחי הגדול ושמו רודריק ואחי הקטן מני. רודריק, האח הגדול שלי כל הזמן מציק לי, למשל, בחופשה בבית מלון הוא נעל אותי מחוץ לחדר לכמה דקות ובדיוק שההורים חזרו וראו אותי מחוץ לחדר, הם הכניסו אותי חזרה לחדר. או, שביום הולדתי ה 11 בזמן שעצמתי את העיניים והבעתי משאלה, רודריק הוריד את הפנים שלי ישר לתוך עוגת היומולדת. כל כך כעסתי עליו שרציתי להחזיר לו.
בטיול האחרון של המשפחה, נסענו ליער האמאזונס, ושם לא הייתי מרוכז כי חשבתי כל הזמן איך להחזיר לרודריק על מה שעשה לי ביום ההולדת שלי. לפתע פתאום מצאתי את עצמי ביער האמאזונס לבד. יער האמאזונס גדול מאוד עם הרבה עצים גבוהים ונחשים שיכולים לצאת פתאום מהחולות וחיות טרף הסתובבו שם חופשי. מייד התקשרתי לאמא שלי אבל לא היתה קליטה בפלאפון. נלחצתי מאוד מאוד אבל נזכרתי במה שאבא שלי לימד אותי שאם הולכים לאיבוד אז מחפשים את חנות המזכרות ומבקשים שם לקבל עזרה ולהתקשר לאחד ההורים. כשחיפשתי את חנות המזכרות ראיתי מערה גדולה וגבוהה מאוד, ומה שהיה מוזר בה שהיה בתוכה רהיטים כמו מיטה קטנה, כסא קטן ושולחן ובפנים דלקה מדורה שהאירה את המערה. בהתחלה חשבתי שאולי אינדיאני בנה הכל והכין לעצמו בית במערה אבל מייד הבנתי שמישהו אחר גר פה. אחרי כמה רגעים שהסתכלתי על המערה שמעתי צעדים שבאים מבחוץ, ופתאום כשהסתכלתי לאחור ראיתי איש זקן מאוד שניראה מוזר, היה לו זקן ארוך מאוד בצבע לבן, האיש הזקן לבש חלוק אדום שניראה כמו לבוש סיני. האיש פנה אליי ואמר לי: “מה אתה עושה כאן ילד?” הסברתי לו כל מה שקרה מאז שהגיעו ליער האמאזונס. האיש הזקן הבטיח לי שהוא יעזור לי למצוא את חנות המזכרות. במהלך הדרך שאלתי אותו: “מה שמך”? והוא ענה לי: “שמי סטרינג’, דר’ סטרינג'”. בהתחלה צחקתי מהשם וסטרינג’ לא הבין מדוע אני צוחק. עניתי לו שסתם צחקתי, אבל בתוך תוכי נקרעתי מצחוק מהשם המצחיק והמוזר שלו. סטרינג’ אמר שזה בטח בגלל השם שלו. שאלתי אותו איך אתה יודע? סטרינג’ סיפר שהוא למד מהלכי לחימה בשם וונג. מהלכי לחימה שגורמות לך לקרא מחשבות, להיות מרוכזים ולהיות חזקים מאוד. אבל הכי חשוב אני יכול לגרום לשער קסום שייפתח ויקח אותך לאן שאתה רוצה. בזמן שהלכו סטרינג’ לימד אותי מהלכים בסיסיים כמו לחזור בזמן והביא לי סוג של קמע שבה הוא יכול להחליט על המציאות.
כאשר הגענו לחנות המזכרות ראיתי את המשפחה שלי. אמא שלי שמחה מאוד ושאלה אותי איפה הייתי? לאן נעלמתי? ואבא שאל: “איך הגעת לפה?” סיפרתי להם את כל מה שקרה לי מהמערה ועד לחנות המזכרות. אחרי זה חשבתי מה לעשות עם הקמע שד”ר סטריינג’ נתן לי. בדיוק אז, יצאנו מחנות המזכרות ורודריק דחף אותי לבוץ. למזלי, בדיוק שהוא דחף אותי השתמשתי בקמע של ד”ר סטריינג’ ווהחזרתי את הזמן אחורה, ושוב שרודריק דחף הפעם הזאת כבר נזהרתי וזזתי במהירות הצידה. רודריק המסכן לא היה מוכן לזה והוא בעצמו נפל לבוץ והתמלא כולו.
ד”ר סטרינג’ חייך אלי ואני חייכתי אליו בחזרה. שחזרנו אמא שלי אמרה שאנחנו נשאר בברזיל 10 שנים, שמחתי כי אז אוכל ללמוד עוד הרבה דברים מד”ר סטרינג’.
ואולי אהיה קוסם בעצמי.
