לפני שנים רבות הוקם בית ספר גדול יחסית.
בית ספר שבא עם בשורה חדשה, שונה מכל בתי הספר האחרים בעיר, בבית ספר הזה לא למדו מקצועות ומערכת עם מורה הם התעסקו במיחשוב והמציאו תוכנות או המציאו המצאות וחידושים כדי להקל על אנשים את החיים . לדוגמא – כפית שהיא מזלג, עט שהוא מרקר, נעליים מעופפות, מברשת שיניים שמוציאה גם משחה… מגב שהוא מטאטא ועוד ועוד המצאות קטנות ומיוחדות.
יום אחד מייה שהיא תלמידה מבריקה, הציעה לפתוח חנות כדי למכור את כל ההמצאות שהם ממציאים ויוצרים.
החברים שלה לא היו סגורים על זה יום וזה היה נשמע להם מוזר, קשה ואפילו בלתי אפשרי. למחרת, אחרי הרבה וויכוחים והתלבטויות הם הגיעו למסקנה שהם פותחים חנות של המצאות.
אבל נורית אמרה שזה מדי מסובך ובשביל זה- צריך לבנות חנות, לנקות את החנות, לתחזק אותה … ואפילו להכין עוד מלא המצאות. כדי שיהיה מבחר לקונים שיבואו.
הם חשבו על זה עוד קצת, כמעט שהתייאשו אבל הגיעו להחלטה סופית: הם פותחים חנות (למרות הקשיים). הם חילקו תפקידים בניהם, והתחילו בעבודה.
חלקם היו אחראיים על פתיחת החנות והאחרים לקחו אחריות והמשיכו לפתח המצאות.
שבוע לאחר מיכן בהתרגשות גדולה ובהרבה היסוסים- הם פתחו את החנות .
אבל , להפתעתם –
לא בא אף אחד! ואז גילי (אחת מהתלמידות) הציעה לתלות מודעות בשכונה על החנות, היא טענה שהם פשוט לא עשו פרסום… יום למחרת הם עברו בכל רחובות העיר ותלו מודעות שמבשרות על פתיחת “חנות ההמצאות” וזה באמת עבד, וכבר למחרת, החנות הייתה מליאה באנשים שבאו להתרשם ולקנות מהמצאותיהם…
הם קיבלו משוב ומחמאות על ההמצאות הטובות והשימושיות ואנשים באו וקנו עוד ועוד.
כשהם באו לסגור את החנות ניגשה אליהם ילדה בגיל שלהם יחסית ושאלה אותם אם אפשר להצטרף לחבורה שלה, הם חשבו ואמרו לה כן.
בימים הראשונים היא לא כל כך ידעה מה לעשות, והם השקיעו בה ולימדו אותה עד שהיא הצליחה ונהפכה תוך זמן קצר להיות הכי טובה בחבורה, ההמצאות שלה היו גאוניות במיוחד ואנשים רצו לקנות אותם במיוחד אנשים מבוגרים . חלק מהמצאותיה – שמיכה דקה מאד אבל מחממת יותר מפוך עבה. מלביש נעליים כדי שהם לא יצטרכו להתכופף.
והחנות שלהם נהייתה מבוקשת בכל העיר .
