אמא לא באה…

אִמָּא לֹא הִגִּיעָה/ אֶלְיָשִׁיב יְהוֹשֻׁעַ

אֶלְיָשִׁיב בֶּן הַשֶּׁבַע לוֹמֵד אֵצֶל הַמָּארִי תּוֹרָה בְּתֵימָנִית , המארי הוא תואר רב ביהדות תימן, אלישיב מתמיד בלימודו כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְרֹא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הוא  אוֹהֵב לָלֶכֶת לְמָארִי כִּי בְּכָל סוֹף שִׁעוּר  הוא מְחַלֵּק מַמְתַּקִּים לְמִי שֶׁהִתְנַהֵג יָפֶה. אֶלְיָשִׁיב הֵחֵל  לִלְמֹד אֵצֶל המָארִי מִגַּן חוֹבָה. רֹב הַיְּלָדִים מַתְחִילִים בְּכִתָּה א’ לִלְמֹד ,אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁאֶלְיָשִׁיב הוּא יֶלֶד  חָכָם ונבון המָּאֲרִי הִסְכִּים לְקַבְּלוֹ כְּבָר בַּגַּן וללמדו תורה . בְּיָמִים  שֵׁנִי וּרְבִיעִי אֶלְיָשִׁיב מְאוֹד שָׂמֵחַ וּמִתְרַגֵּשׁ מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה ,לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ אִמָּא  לָקְחָה אֶת אֶלְיָשִׁיב למָארִי וְהוֹרִידָה אוֹתוֹ שָׁם, אֶלְיָשִׁיב לָמַד תּוֹרָה בְּשִׂמְחָה  וְאִמּוֹ הֲלכָה לָעֲבוֹדָה .  בְּסִיּוּם הַשִּׁעוּר אִמָּא לֹא הִגִּיעָה ,כֻּלָּם הָלְכוּ וְאֶלְיָשִׁיב נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ עֶצֶב רַב וְדָאַג מאוד . אֶלְיָשִׁיב חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אֲבַקֵּשׁ מֵהַמִּאֲרֵי לְהִתְקַשֵּׁר לְאִמָּא, אַךְ הַדֶּלֶת הָיְתָה נְעוּלָה.  אֶלְיָשִׁיב יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת, הוּא דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאַף אֶחָד לֹא פָּתַח. פִּתְאוֹם הוּא  שָׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פּוֹתֵחַ אֶת הַשַּׁעַר, הוּא הָלַךְ בִּזְהִירוּת  לִרְאוֹת מִי בָּא והבין שהמארי הלך והוא לבד….. אֶלְיָשִׁיב הֶחֱלִיט לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה , הוּא צָעַק:  ”מִישֶׁהוּ יָכוֹל לַעֲזֹר לִי?” אִישׁ אֶחָד עָבַר בָּרְחוֹב   וְאָמַר: ”מָה קָרָהּ”? אֶלְיָשִׁיב אָמַר לוֹ ”אִמָּא שֶׁלִּי לֹא בָּאָה לֶאֱסֹף אוֹתִי וְאָנִי מודְאָג” . הָאִישׁ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלּוֹ וְשָׁאַל: “לְמִי לְהִתְקַשֵּׁר? ”  אֶלְיָשִׁיב אָמַר לוֹ אֶת הַמִּסְפָּר טֵלֵפוֹן שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ, וּבְדִיּוּק כְּשֶׁהוּא סִיִּיֵּם לִהקיש אֶת הַמִּסְפָּר, אִמָּא שֶׁל אֶלְיָשִׁיב הִגִּיעָה, חִבְּקָה אותו באהבה וְלָקְחָה אוֹתוֹ הַבַּיְתָה. אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים אֶלְיָשִׁיב קִבֵּל פֶּלֶאפוֹן כְּדֵי שֶׁלְּהַבָּא הוּא יוּכַל לְהִתְקַשֵּׁר לַהוֹרִים שֶׁלּוֹ ולבקשם שיָּבוֹאוּ לָקַחַת אוֹתוֹ הביתה . אֶלְיָשִׁיב אָמַר לְאִמּוֹ לָמַדְתִּי מִמָּה שֶׁקָּרָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה  זָקוּק לְעֶזְרָה ,חָשׁוּב  לִפְנוֹת לַסְּבִיבָה וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵהַזּוּלָת.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »