פעם הלכתי לבית הכנסת והיה שם שיעור תורה והרב סיפר סיפור מאוד יפה עם מוסר השכל והסיפור מתחיל כך:
היה היה פעם בן אדם עשיר. כל צהריים הבעל היה חוזר מהעבודה ואוכל ארוחת צהריים עם אשתו.
הבעל היה איש טוב צנוע ושקט. לבעל היה עבר שאישתו לא ידעה עליו .
יום אחד היה אדם עני שעבר בית בית כדי לחפש אוכל. אותו אדם עני ניסה במהלך השנים להסתדר לייצב את עצמו ולפתוח עסק וגם להתעשר מזה.
למרות שהיה עשיר היה מאוד צנוע ועושה חסדים ומצוות ותורם לעניים. אנשים היו באים לפתח ביתו ומבקשים אוכל ובשבילו זה היה רגיל והיה מקבל אותם באהבה ובברכה.
פעם אחת הוא שמע קול של מישהו והקול הזה גרם לו לרחם עליו.
“מי שם?” שאל הבעל. ענה להם האיש מעבר לדלת ואמר שהוא עני ורעב מאוד וביקש שירחמו עליו ויתנו לו מזון.
העני הזה הזכיר לבעל את ימי הרעב שלו וזה כאב לו מאוד. הוא הביא לעני את הארוחה והעני התנפל על הארוחה.
כשהעני הלך האישה סגרה את הדלת ונשענה על הקיר.
“מה קרה?” שאל הבעל. האישה נזכרה בבעלה הקודם והתחילה לספר לו את סיפור חייה.
ואז היא אמרה לו שפעם היא הייתה נשואה לאדם עשיר והוא היה מגרש כל אדם עני שהיה בא כל יום ומבקש נדבות ומזון והוא היה טורק עליו את הדלת ומסלק אותו.
ואז הבעל אמר: “איך ניזכרת בזה פתאום ?”
ענתה לו האישה: “העני שהיה מחוץ לדלת היה בעלי הקודם.”
בסוף אמר הבעל: ” במקרה אני מכיר את העני שגורש, העני הייתי אני.”
איך שגלגל מסתובב.
