פעם אחת היה ילד ושמו איתן. איתן גר בפתח תקווה הוא ילד לא רגיל, הוא ילד על הרצף האוטיסטי, בפתח תקווה בבית הספר שבוא למד אף אחד לא מדבר איתו או משחק אתו כולם לא התייחסו אליו הם חשבו שהוא מוזר ושהוא לא צריך חברים. (בקיצור עשו עליו חרם)
הם לא עשו זאת רק בבית הספר אלה גם אחר הצהריים וגם בטלפון מעליבים אותו צוחקים עליו ויורדים עליו רק כי הוא לא כמותם.הוא לא סיפר להוריו שכולם מתייחסים אליו בצורה כזו, הוא אמר תמיד שהכול בסדר ושיש לו חברים ושהם לא צריכים לדאוג. הם ידעו שמשהו לא בסדר הם אפילו דיברו איתו כמה וכמה פעמים אך זה לא עזר הוא המשיך ואמר כל הזמן אותו הדבר לא משנה מה הם עשו הוא סרב לומר את האמת.
יום אחד איתן השאיר את הטלפון בבית, הוריו דאגו שהוא לא ידע איך לחזור כיון שהוא כל יום היה הולך אחרת או באוטו של הוריו או באוטובוס אז בקיצור הם דאגו. הם חשבו שאולי היתקשרו לאחד החברים והם פשוט יבשרו לו. הם פתחו את הטלפון וראו את המילים הפוגעות והקשות את העלבונות והקללות הצחוקים על חשבונו הם הזדעזעו ממראה עיניים, הם היו בטוחים שזה לא רק בטלפון, הם מיד התקשרו למורה חסרת אחריות שלא ראתה מה הולך לה בכיתה למנהלת ולסגן שהיו צריכים לברר ולראות לבדוק ולברר שמשהו לא בסדר…..
הם כול כך התאכזבו וכעסו על עצמם שלא פתחו את העיניים הם הצטערו אך חשבו על פיתרון מה לעשות היה עליהם כל כך הרבה לחץ אך בסוף הגיעו למסקנה שהם צריכים לעזוב הכול באמת את הכול את העבודה את המישפחה את הבית ואת חברתיהם זאת היתה החלטה קשה ביותר לעזוב את הכול לא היה להם אכפת כשזה תלוי באיתן הם עשו זאת הכי מהר שיכלו הם קנו בית באשדוד מצאו בית ספר לאיתן ועבודה לא כמו בפתח תקווה אך זה היה שווה את זה. לאיתן יש כבר הרבה חברים וסוף סוף יש לו סיבה לקום בבוקר כיף לו לקום בבוקר …
