בס”ד
סבא חיים
שמי שירה , אני לומדת בכיתה ה’. לסבא שלי קוראים חיים והוא גר בבת-ים. אני רוצה לספר לכם עליו, אני רוצה לספר לכם על אדם מיוחד שניתן הרבה ללמוד ממנו אבל גם על היחס שהוא מקבל ממשפחתו.
סבא שלי גר לבד והוא מאוד בודד. ילדיו מנסים בכל יום ויום להגיע אליו אבל כנראה זה לא מספיק. סבא עבר תקופה מאוד לא פשוטה. סבא בעברו היה בן אדם שמח ומאושר. היה נשוי לסבתא אסתר אך לימים התגרשו. מאותו זמן שסבא יצא לפנסיה מצבו השתנה מקצה לקצה. הוא נהיה עצוב , בודד וחוסר שמחה. סבא נכנס לדיכאון לזמן רב וגם לא היה מוכן לקבל שום עזרה מילדיו ואף לא עזרה חיצונית. אמי ביקשה ממנו שיגור איתנו והוא סירב. לאחרונה ביקשנו מהרופא שלו שיתן לו כדורים נגד דיכאון, הגענו אליו מידי שבוע ושוחחנו איתו. הוא סירב ללכת לרופא . הרופא הגיע אליו הביתה , וגם שלחו אליו עובדות סוציאליות מביטוח לאומי. כל שבוע אני ואמי הולכות אליו ומכינות לו אוכל לכמה ימים , לאחרונה היה לו יום הולדת . נפגשנו כל המשפחה עם בלונים והפתעות , שירים ועוד . סבא שמח מאוד והתרגש מאוד. זה היה בחנוכה ומבחינתי זה היה נס חנוכה לראות את סבא חיים מדבר, שמח וצוחק.
בחופש הגדול הייתי אצל סבא חיים , ודאגתי לו , ראיתי את ההדרדרות שלו. הוא כל היום ישן, ולכן ביקשתי ממנו לצאת החוצה עם הכלבה בכוונה על מנת להפעיל אותו, שיעשה משהו. לרוב סירב ולפעמים ענה בחיוב. למען האמת היה לי מאוד משעמם אצל סבא כי הוא העדיף לישון כל היום.
הדודים שלי שולחים לו אוכל מבושל, אך הוא מעדיף לאכול כריכים. לסבא שלי יש סכרת לא מאוזנת, והוא נוטל קרוב ל 20 כדורים ביום. סבא מאוד לא מקפיד על אכילת דברים ללא סוכר. עושה רושם שסבא שלי מאוד עייף, והוא מרבה לבטא בקולו בפני כולם שהוא עייף . קשה לנו מאוד לשמוע את זה. סבא שלי לפעמים נופל תוך כדי שינה מהמיטה . בפעם האחרונה נפל ונשאר כל הלילה על הרצפה. כשהמטפלת שלו הגיעה למחרת בבוקר , היא לא יכלה לפתוח את הדלת וסבא צעק לה שנפל. המטפלת הזמינה פורץ לדירה והדודה שלי הגיעה והזמינה אמבולנס. כשהגיע לבית החולים עשו לו בדיקות והחליטו לאשפז אותו כי הסכרת שלו היתה לא מאוזנת והיתה לו גם מחלת שפעת. בבית חולים טיפלו בו יפה ואיזנו לו את הסכרת . לאחר שבוע סבא השתחרר מבית חולים ובהמלצתם הבאנו לו מטפלת קבועה . לאחר המקרה עם האשפוז סבא שלי אנו דואגים שכל יום אחד הילדים שלו יהיה איתו. הדודים ואמא שלי דואגים שיהיה לו יותר שעות מביטוח לאומי לעזרה. סבא שלי בעברו היה אדם מאוד פעיל ושמח. הוא היה עוזר להמון אנשים מבוגרים, היה קונה להם מצרכים הביתה , עוזר להם מבחינה נפשית ומטייל איתם. אמא שלי סיפרה לי שסבא חיים בעבר שלו היה הולך לבית כנסת כל יום עם טלית, ומברך את האנשים. קראו לו “צדיק”. כולם אהבו אותו מאוד, כי הוא היה בין שאר פעילותיו מארגן בשכונה ליד המכולת ערב של ממתקים לילדים ושיעורי זהירות בדרכים. תמיד דאג לילדים שיחצו את הכביש בבטחה, ואף חילק לילדים ממתקים והפתעות. כל השכונה מכירה את סבא חיים.
בשיתוף סיפור זה יש לי מסר למדינת ישראל. זה מאוד חשוב שמדינת ישראל תדאג לאנשים מבוגרים מכל הבחינות. שלא יהיו בודדים שימשיכו לצחוק ולשמוח. מאוד חשוב שמדינת ישראל תדאג להם להתעסק במשהו במשך היום. האנשים המבוגרים שירתו בצבא והקימו את מדינת ישראל. אז היכן העזרה לאנשים האלו מהמדינה? כמובן שהילדים דואגים להורים, אך הילדים עסוקים בעבודה ובגידול ילדים. ולפעמים זה לא מספיק עבור ההורים. כולי תקווה שיהיה בעז”ה יותר טוב למבוגרים בארצנו בכלל ולסבי היקר בפרט.
