השפה הזרה- נויה שמש
“ילדה את רוצה עזרה ?” שאלה אותי אישה באנגלית ,לא כל כך הבנתי מה היא אומרת אבל..רגע רגע רגע…. אני אספר לכם את הכול מהתחלה. הכל התחיל מזה שאמי הפתיעה אותי ואת אחי אוראל בכך שאנו מתעתדים לטוס לקפריסין. ממש התרגשתי!! אך בכל זאת פחדתי מהטיסה.”נויה תארגני מהר מזוודה , סבתא בדרך אלינו, היא לוקחת אותנו לשדה תעופה! ” צעקה לי אמי בלחץ. ארגנתי במהירות רבה מזוודה עם בגדים ויצאנו לדרך. בדרך היו לי רגשות מעורבים, לא ידעתי מה להרגיש: התרגשות, פחד, חששות. כשהגענו לשדה התפעלתי לראות את כל המטוסים את האנשים שמחכים לטיסה שלהם ואת כל ההמולה הרבה שהיתה שם. בזמן שחיכינו למטוס חשבנו מה לעשות ולפתע אימי הציעה רעיון : ” בינתיים בואו נלמד כמה מילים באנגלית ” . למדנו יחד איתה כמה מילים באנגלית הזמן חלף במהירות וכבר המטוס כבר הגיע. כאילו הזמן בעצמו טס!!. סוף סוף עלינו למטוס, אימי הפתיעה אותנו ולקחה אותי ואת אחי לתא הטייס, נדהמתי לראות את כל הכפתורים בכל הגדלים והסוגים. לפתע הדיילת אמרה במיקרופון: “כל הנוסעים נא לשבת, וזכרו לחגור חגורות!”. כשהמראנו החזקתי את היד של אמי בחוזקה ועצמתי עיניים, “נויה את יכולה לפתוח עיניים אנחנו באוויר, תראי את הנוף!”. פקחתי לאט לאט את עיני וראיתי את הנוף היפה של ארצנו מהאוויר! הופתעתי לראות את כל הבניינים, המכוניות , העצים. כל כך קטנים, ממש כאילו הם צעצועים. במשך הטיסה קראתי ספרים ציירתי ולפתע נרדמתי, משום שישנתי עמוק ,לא שמעתי אפילו את הדיילת שהכריזה: “חברים נחתנו!” אימי העירה אותי. ירדנו מהמטוס ולאחר שעברנו את כל שלבי היציאה יצאנו לאוטובוס שהסיע אותנו לבית המלון. במשך הנסיעה באוטובוס הכרתי ילדים נוספים ושיננו ביחד כמה מילים באנגלית. דלת האוטובוס נפתחה וכל הנוסעים יצאו אחד אחרי השני, לקחנו את המזוודות שלנו ונכנסנו לבית המלון. התפעלתי לראות כמה בית המלון יפה ומקושט. אמי וסבתי הלכו לקבלה ורשמו אותנו ומיד עלינו לחדר. החדר היה יפה מאוד, היו בו מקלחת ,סלון , פינת אוכל …… כמו בכל בית מלון. במשך היום יצאנו לטיילת הקרובה למלון וקנינו מתנות למשפחה שנשארה בארץ.
לפתע קיבלתי טלפון מאבי שנשאר בארץ “איך בקפריסין?” שאל אותי.”ממש כיף, אתה לא מבין איזה יפה פה!!!” עניתי. מרוב שהייתי שקועה בשיחת הטלפון עם אבי אבדתי את משפחתי, רציתי להתקשר אליהם אבל הסוללה בטלפון שלי נגמרה. לא ידעתי מה לעשות!!לפתע נגשה אליי אישה נחמדה ושאלה אותי באנגלית:” ילדה הכול בסדר? את רוצה עזרה?” לא הבנתי מה היא אמרה אבל למזלי זכרתי כמה מילים שאמי לימדה אותי. “אני יכולה להשתמש בטלפון שלך, בבקשה?” שאלתי אותה. “בטח”! השיבה. התחלתי להקליד את מספר הטלפון של אימי אך לצערי מספר הטלפון שלה ברח מזכרוני. “מה אני אעשה?!” אמרתי בליבי. לפתע נזכרתי שאמי שמה לי ולאחי בתיק פתק עם המספר טלפון שלה. מיד פתחתי את הרוכסן של התיק והעתקתי את המספר לטלפון של האישה הנחמדה. “הלו מי זה?” שאלה אמי “זאת אני נויה!” אמרתי. “איפה את?” שאלה אמי ” אני ליד הדוכן של הכובעים האדומים”. אמרתי ” אל תזוזי אני בדרך אליך!!”.לפתע ראיתי את אמי מרחוק ורצתי אליה. “מה קרה, איפה היית?” אה …אני…. אני….” התחלתי לגמגם ולהתרגש, תקשיבי , אמרה אמי,בואי נלך לבית מלון ושמה תספרי לי הכול”. הגענו לבית מלון ושם סיפרתי לאמי הכול. “מזל ששמתי לך פתק בתיק” אמרה אימי. “חחחחחחחחח” צחקנו ביחד.
