הילדה שאהבה כדורגל
שירה היא בכיתה ג’ ולה חמישה אחים: יואב בן 13, דני בן 12, מלאכי בן 10, בן -ישי הוא התאום של שירה, וחיים בן 7 וחצי.
כולם כולל שירה אוהבים לשחק בכדורגל ובכל יום אחרי הלימודים ושיעורי הבית הם יוצאים לחצר ומשחקים כדורגל.
כל הילדים משחקים ממש כמו מקצוענים, אפילו שירה יודעת את חוקי המשחק מבקיעה גולים וחוסמת בצורה נפלאה.
יום אחד המורה לספורט הודיעה לבנות שמשחקים היום כדורגל.
עד עתה שירה לא סיפרה לאף אחת עד כמה היא אוהבת ועד כמה היא טובה בכדורגל.
היא היתה משחקת עם חברותיה רק במשחקים שבנות רגילות לשחק בהם.
והיום בשיעור ספורט כשהתחלקו לשתי קבוצות, שירה חשבה בליבה האם להתבלט ולהיות טובה כמו שהיא יודעת לשחק, או להסתיר את העובדה שהיא שחקנית כדורגל טובה.
והינה התחיל המשחק ושירה כמו כולן רצה לכיוון הכדור. ופתאום גילי צעקה לעבר שירה: “נו כבר תבעטי למה את מחכה בגללך אנחנו נפסיד”.
מיד רחל חברתה הטובה של שירה אמרה: “שירה אל תשימי לב כי כולנו משחקות פעם ראשונה ובכלל גם גילי לא שחקנית טובה במיוחד”.
פתאום שירה החלה לגלגל את הכדור לעבר השער ושום בת לא הצליחה לחסום את שירה. שירה הבקיעה גול, כמובן שבקבוצה של שירה נשמעו קולות שמחה ובקבוצה השנייה היו פנים מבואסות. מיד אחרי הגול שוב הכדור נחטף על ידי שירה והינה גול חדש, המשחק היסתיים וכולם החמיאו לשירה, אפילו גילי אמרה: “לא ידעתי שאת יודעת לשחק כל כך טוב כדורגל.
כששירה שבה הביתה, בן -ישי קיבל את פניה בקריאות עידוד ושמחה והכריז בקול רם כך שכל האחים ישמעו: “שירה האלופה שמעתי איזה משחק היה לך וכל הכבוד על הניצחון”.
