ג’וני בן ה -12 חזר מבית הספר בשעה 13:00 בצהרים.
לפתע, ראה מולו ארנב קטן בצבע שחור ולבן , ברחוב הפרחים שנמצא ליד בית הספר.
ג’וני הסתכל מבעד למשקפיו ולא האמין למראה עיניו.
התקרב ג’וני לארנב ושאל אותו: “מה אתה עושה פה? הלכת לאיבוד?”
ענה הארנב: “כן, הלכתי לאיבוד ואני מחפש את אבא ואמא שלי.”
“בוא נלך לחפש אותם”, אמר ג’וני.
ג’וני הרים את הארנב ואמר: “|אני אקרא לך ג’וגו’” ולקח אותו לקנות כלוב ואוכל.
הארנב לא רצה להיות בכלוב והוא התחיל להשתולל. ראה ג’וני שלא כייף לארנב בכלוב והחליט לשחרר אותו.
לפתע פתאום, חתול ג’ינג’י עם אוזניים מזדקרות וזנב קצר התקרב לארנב ורצה לאכול אותו.
קפץ ג’וני על החתול, הבריח אותו והציל את ג’וג’ו.
הם המשיכו לטייל ולפתע פגשו כלב אמסטף שחור וגדול. הכלב נבח, חשף את שיניו וניסה לתקוף אותם. שניהם פחדו מאוד וג’וני הלך שני צעדים אחורה.
אמר הארנב בליבו: “ג’וני, הגן עליי מפני החתול, עכשיו תורי להגן עליו מפני הכלב הרשע והמפחיד, למרות שגם אני פוחד מכלבים ואפילו שיקרה לי משהו”.
נלחם ג’וג’ו הארנב בכלב והבריח אותו רחוק.
חשב ג’וג’ו לעצמו: “אני הברחתי את הכלב ,כי האמנתי בעצמי”.
התרגש ג’וני מהמעשה, הרים את הארנב על הידיים חיבק אותו חזק חזק ולחש לו: “אתה ארנב אמיץ, תודה רבה שהגנת עלי”. ליקק ג’וג’ו את ג’וני בפנים ובידיים.
“עכשיו בוא נלך לחפש את ההורים שלך”, אמר ג’וני לארנב.
“איך נראים ההורים שלך”? שאל ג’וני. “אבא שלי עם פרווה בצבע חום ויש לו נקודות על השפם
ואימא שלי עם פרווה בצבע לבן וזנב בצבע שחור”, אמר ג’וג’ו.
“בוא נחזור לרחוב הפרחים אולי נמצא אותם שם”, אמר ג’וני.
חיפשו וחיפשו והנה ליד העצים הם ראו את אמא של ג’וג’ו.
קפץ הארנב על אמו ושאל: “אמא, אמא איפה אבא”?
“אבא הלך לאיבוד בוא נחפש אותו”, אמרה אמא.
הם המשיכו ללכת והנה אבא ארנב התקרב לעברם עם גזר, קפצו אמא וג’וג’ו על אבא.
שאל ג’וג’ו את אבא: “אבא היכן היית”? ענה אבא: “הלכתי לשוק לקנות לנו גזר לארוחת ערב”.
צחקו כולם צחוק גדול והזמינו את ג’וני להצטרף אליהם. אחרי הארוחה נפרד גוני ממשפחת הארנבים והבטיח לבוא שוב לבקר אותם.
