ביום שטוף שמש, לאחר שכנועים רבים, אמא הסכימה לקנות לי כלב. כל-כך התרגשתי מכיוון שהיום קונים לו אוכל צעצועים ומלונה.
בחנות, היו מלונות במגוון צבעים ואני בחרתי מלונה בצבע חום בהיר עם חלונות לבנים שהייתה זרוקה בצד. הלכנו לשלם, ולמוכרת היה חיוך מוזר על הפנים.
הלכנו להביא את הכלב מבית האימוץ וקראנו לו פנדה. בזמן שאמא קראה לי לארוחת צהרים ביקרתי את פנדה במלונה שלו, הוא היה כל כך חמוד. נכנסתי לעומק המלונה ולא ראיתי איפה הידיים שלי דורכות ופתאום לחצתי על כפתור ושמעתי רעש שגרם לי לעצום עניים ואז פתחתי את העיניים בעולם מצויר! כל כך נבהלתי שרצתי אל הלא נודע ובסוף הגעתי אל…….. השירותים?!?!?!?!
הסתכלתי על המראה וצרחתי כל כך חזק כי ראיתי את עצמי כמו בסרט מצויר. יצאתי החוצה וראיתי מסך ענק ומלא אנשים צופים בכלב כן שמעתם נכון בכלב!!! הוא דיבר עלי ואיך שיצאתי כולם הסתכלו עלי. כלב אחד התחיל לדבר אלי והבנתי מה הוא אמר!! לא הקשבתי לו בכלל רק בהיתי בזה שהוא מדבר ואז הכלב צרח: “אתה מקשיב לי בכלל?” ואז התחלתי להקשיב, הכלב אמר: “אתה האדם הראשון שנכנס לכאן”.
ואז הבנתי … המוכרת ידעה הכול, זה הכפתור שגרם לי לעצום עיניים ואמרתי אהה! ושאלתי אותו: ” מה השם שלך?” והוא ענה לי רקס ושאלתי אותו מתי אני יכול לחזור הביתה הוא אמר עוד שבוע וצרחתי:” עוד שבוע שלם” “כן” הוא אמר ברוגע וכבר יצאו לי דמעות לא מרצוני האישי וניסיתי לעצור את הדמעות אבל לא הצלחתי. ואחרי כמה ימים הצלחתי להתרגל לעולם הזה. הגיע יום שלישי היום האחרון שלי בעולם הכלבים כולם היו עצובים אפילו הכינו לי טקס פרדה!!! עשיתי את עצמי עצוב אבל כל כך רציתי לחזור הביתה אז לחצתי אל הכפתור חזרה הביתה והייתי בתוך המלונה של פנדה ואמא עדין קראה לי לארוחה ודבר אחד למדתי מהיום הזה
לא להיכנס למלונה של פנדה!!!
