דוד נרשם לקבוצת הכדורגל
יום אחד היה ילד ושמו דוד. הוא אהב מאוד כדורגל. הוא הלך לראות את כל המשחקים של הקבוצה שאהד. יום אחד דוד ראה מודעה בעיתון על קבוצת כדורגל בעיר שלו והוא רצה מאוד ללכת להירשם, אבל לא היה בטוח שאביו ואמו יסכימו שהוא ירשם. הוא חיכה עד שהם יחזרו מהעבודה. כשהוריו של דוד חזרו הביתה דוד חיכה מעט. הוריו אכלו ארוחת ערב והלכו לישון ודוד שכח לומר להוריו. בבוקר הוא כל כך מיהר לבית הספר ששכח עוד פעם לומר להוריו. דוד נזכר בדרך לבית הספר אבל היה צריך לחכות עד הערב כי הוא כמעט הגיע לבית הספר. כשדוד הגיע לבית הספר מיד רשם לו ביומן שלא יישכח לומר להוריו על קבוצת הכדורגל. כשדוד ייצא מבית הספר הלך לשחק עם חברים במגרש וחזר אחרי צהרים לביתו. לדוד עלה רעיון גאוני לעשות להוריו הפתעה: לעשות לכולם ארוחת ערב ..הוא עלה לחדרו לעשות שיעורים מהר ויישר ירד למטה להכין ארוחת ערב. כשהוריו של דוד חזרו לביתם הופתעו מאוד שדוד הכין ארוחת ערב לכל המשפחה (אבא אמא אחים ). כולם ישבו לאכול ושבחו את דוד. באמצע הארוחה דוד נזכר בקבוצת הכדורגל שראה בעיתון ואמר להוריו כך: “אבא ואמא היקרים אני רוצה ללכת להירשם לקבוצת הכדורגל… בבקשה …”.
הוריו אמרו שיחשבו… אחרי כמה ימים הוריו של דוד הסכימו שילך להירשם לקבוצת הכדורגל.
דוד שמח מאוד שהוריו הסכימו לו להירשם ויום אחרי הלך ישר לבית הספר וישר אחר-כך הלך להירשם. אבל דוד היה קטן מדי בשביל לרשום את עצמו והוא היה זקוק לאחד מההורים שירשמו אותו. דוד חזר קצת עצוב הביתה אבל אביו של דוד אמר שיבוא איתו מחר אחרי הלימודים, כי יש לו חופשה. דוד שמח וחיבק את אביו והלך לישון. בבוקר דוד קם שמח הלך לבית הספר וכשסיים ראה את אבא שלו מחכה לו בחוץ. דוד התרגש שהוא הולך להירשם לקבוצת הכדורגל. אבא של דוד רשם אותו והוא קיבל מדים בצבע צהוב, כדור ונעלי כדורגל חדשות. דוד שמח והלך כל יום לאימונים. בקבוצה הוא היה שחקן מצטיין. אחרי חודשים של משחקים ואימונים היה לדוד משחק חשוב מול הקבוצה הכי טובה בליגה. דוד היה בהרכב הפותח. ביום המשחק דוד הגיעה שעה לפני עם כל המשפחה להתאמן לבד ומשפחתו באה לעודד אותו. באמצע המשחק בטעות שחקן מהקבוצה השניה עשה גליש לעברו של דוד ודוד נפל והתחיל לבכות. מרוב כאבים לא ידוע כבר איך לטפל בו והזמינו אמבולנס. דוד פחד אבל הוריו עלו לאמבולנס איתו והרגיעו אותו. הרופאים אמרו להוריו של דוד שיצטרכו לקטוע לו את רגלו. הוריו סירבו אז רופאי בית החולים אמרו שיצטרכו להישאר בבית החולים כמה ימים טובים. אביו של דוד התחיל רק להתפלל. דוד התפלל גם שישתחרר מבית החולים ושלא יקטעו לו את רגלו ככה היה שבוע ועוד שבוע ופתאום הרופאים היו בהלם מוחלט שלא יצטרכו לקטוע את רגלו כי זה עבר לשבר קטן .דוד השתחרר מבית החולים רק עם גבס. אחרי 3 חודשים דוד הלך להוריד את הגבס אבל היה אסור לו לרוץ חודש. כעבור חודש דוד חזר לקבוצת הכדורגל ששיחק בה והוא שמח מאוד.
