זה היה יום בלתי נשכח, פשוט כמו חלום בהתגלמותו!
אמא ואבא החליטו שהם מפתיעים אותי ואת אחותי הקטנה לרגל חג ראש השנה. הם לא גילו דבר . עוד יום עבר, עוד יומיים והנה הגיע כבר ראש השנה . קמנו בבוקר בציפיה רבה ובהתלהבות ואתם לא תאמינו מי חיכה לנו. שראינו את ההפתעה, ראינו כלוב ובתוכו היה שתי ארנבות קטנות.
זו היה גדול, מכוסה בעטיפה צבעונית וסרט ועליו היה כתוב: “ברוכות הבאות למשפחה”.
מנחשים?
אז לא אמתח אתכם הרבה. מיד לאחר שהסרנו את הסרט והעטיפה המתינו להן 2 ארנבות ננסיות הולנדיות, כך קוראים להן, מלאות פרווה . האחת בצבע אפור והשנייה בצבע חום עם נגיעות של לבן בקצה הזנה והבטן.
הן עמדו על 2 רגליהן וחיכו לנו.
אני ואחותי בכינו מהתרגשות . לא האמנו למראה עיננו!
לאחר חיבוקים ונשיקות לאבא ואמא הרמנו אותן. כאלו קטנטנות, הן חששו בהתחלה אבל מהר מאוד נתנו להן להבין שאנחנו כאן לצדן.
ועכשיו הגיע השלב הכייפי – בחירת שמות.
רצינו למצוא שם מקורי ובעל משמעות ולכן לאחת קראנו “סקרלט”- שזהו שם של אבן יקרה בלועזית, ולשניה קראנו “מולי” כי אהבתי פשוט את השם הזה, זה היה נראה לי כזה מתאים לה.
מולי וסקרלט כל כך חיכו לנו כשהיינו חוזרות מבית הספר, היינו נהנות להאכיל אותן, ללטף אותן, הן היו מחזירות לנו חיבה בליקוקים שלהן. מולי אהבה ללקק אותי במיוחד. מולי הייתה שובבה יותר, מקפצת, יוצאת ונכנסת מהכלוב לבד. ממש משוחררת.
עד שיום אחד… חזרנו מבית הספר ומולי וסקרלט לא רצו לקראתי, הן פשוט נשארו בכלוב ולא הגיבו. חששתי נורא. התקרבתי אליהן אבל הן עדיין לא היו שמחות לראות אותי כמו בעבר. הבנתי שמשהו אינו תקין.
קראתי מהר לאמא, אמא אבחנה שאכן הן אינן מגיבות כמו בעבר והחליטה שאנחנו צריכים לקחת אותן לטיפול. מיד אמא הרימה את הכלוב ונסעה לוטרינר . הן אכן היו חולות- קראו למחלה שלהן “סקביאס”. הן קיבלו טיפול מסור . אמנם הן לא היו אצלנו שבועיים וכל יום היה עבורינו עצוב ממש, התגעגענו וכאבנו את סבלם אבל ידענו שהן בידיים טובות.
ואכן, סוף טוב הכל טוב!! מולי וסקרלט הבריאו וחזרו אלינו בריאות ושלמות.
אני ממליצה לכולם להנות ולאמץ חיית מחמד שכזו , הן פשוט משהו מיוחד!!!
