השמיטה שקירבה רחוקים
ביום בהיר אחד יצא קלמן החקלאי מביתו אל הרחוב שטוף השמש. הוא מיהר בדרכו לשדה. כשהגיע החל בעבודה: הוא עדר, חרש וזרע. לאחר מספר שעות עבודה התיישב למנוחה. הוא נטל ידיו ואכל את הכריך שהכין בבית. לאחר מכן חזר לעבודתו, וכשהגיע לביתו נזכר: שנה הבאה היא שנת שמיטה, ועליו להודיע לאחראים שלא יעבוד את שדהו.
הוא נשכב לישון וכשהתעורר רענן נטל את מכשיר הטלפון והתקשר לממונה. קלמן האזין לצלצולים בלב הולם וקיווה שלא יהיו בעיות. כשענו נשמע קול שאמר ברשמיות: ”משרד לחקלאות שלום.” ”אני מתקשר בקשר לשנה הבאה, כי לפי התורה אסור לעבוד את האדמה בשנת שמיטה, פעם בשבע שנים.” ”נו?” שאל הקול בחוסר סבלנות. ”העניין הוא”, קולו של קלמן רעד קמעה. ”שזה יוצא בשנה הבאה.” שתיקה ארוכה נשמעה מעבר לקו. ”תקשיב, זה לא הגיוני! אתה לא יכול ככה פתאום להחליט שאתה לא עובד!” מטר של צעקות נחת על ראשו של קלמן המבוהל. ”תשמע, זאת לא החלטה שלי, אני הולך רק לפי התורה, אז חשבתי שאולי…” ניסה קלמן. ”מה אולי?! אי אפשר וזהו!” השפופרת נטרקה וקלמן נאנח.
ספקות החלו לנקר בליבו. ”אולי הכל טעות? אולי עלי לוותר ולהסכים? גם ההפסד הכספי גדול, וגם בהנהלה לא מרשים לי לשבות. אולי אכנע להם?” קלמן התלבט ולא ידע מה להחליט. הוא ישב שעה ארוכה שקוע במחשבותיו ולבסוף מלמל לעצמו: “אלך לישון, מאוחר. מחר אחשב את צעדי ואגיע לידי החלטה”. הוא פנה למיטתו, אך שנתו נדדה עליו. הוא התחבט בין שתי האפשרויות. “להסכים או לא?” קלמן חשב עד שנרדם, אך המחשבות ליוו אותו גם בשנתו והוא התעורר לעיתים תכופות.
כשהפציע השחר התעורר קלמן משנתו הטרופה. הוא נשאר לשכב כשעיניו בוהות בנקודה כלשהי בחלל החדר. לאחר מכן התנער ממיטתו ויצא למטבח, הכין לעצמו כוס שתייה ובחש בה מהורהר. הוא חשב על הוריו שהקפידו על קלה כבחמורה, עד שהחליט: “אני לא אוותר! אלחם עד שאוכל לקיים את המצווה כראוי! אלך בדרך בה הלכו הורי ואשמור את השמיטה כהלכתה!” מעודד מהחלטתו התיישב וניסה לתכנן את המשך צעדיו. “אצטרך למצוא דרך. ” אמר לעצמו.
***
גדי ישב במשרדו כשמחשבות אופפות אותו. הוא נזכר שגם סבו שמר שמיטה, והחל להסתפק אם עשה את המעשה הנכון. הוא התחיל לחשוב שאולי כן כדאי לתת לאיש שהתקשר לשמור את השמיטה. הוא לקח את הטלפון לידיו והתקשר חזרה למספר שמקודם. “הלו?” שאל קול מהוסס מעבר לקו. “מה שקרה מקודם…” אמר גדי במבוכה. “אני מתנצל. אני אדאג שהכל יסתדר. אתה תוכל להשאר בבית ולא לעבוד”. ”תודה רבה!” קרא קלמן בהתלהבות. ”אני לא יודע איך להודות לך!” ”אני שמח לעזור לך”, אמר גדי. ”ורציתי לבקש משהו…” ”כן, בשמחה, מה שתבקש!” אמר קלמן נרגש. ”נזכרתי שגם סבא שלי היה שומר תורה ומצוות, ורציתי ללמוד קצת תורה.” אמר גדי. ”בשמחה רבה!” ענה קלמן במאור פנים. ”תתקשר אלי מחר ונלמד בחברותא”. ”תודה רבה לך!” הפעם היה זה תורו של גדי להתרגש. ”אז מחר תתקשר אלי בשבע בערב.” סיכם קלמן. ”טוב, להתראות, תודה רבה.” נפרד ממנו גדי וניתק.
למחרת התקשר גדי לקלמן בהתרגשות. הם לא התמהמהו ומייד התחילו בלימוד. בשעה שמונה אמר קלמן: ”מספיק להערב, נמשיך בעז”ה מחר”.
לאחר מספר חדשים של לימוד משותף גדי התקרב עוד ועוד ליהדות עד שהפך לבעל תשובה אמיתי.
