העולם מתהפך

היו היה פעם עולם מופלא! ממש כמו בחלום. בעולם המופלא הזה חיה משפחה. לאבא קראו ג’ורג’, לאמא מיטל ולילדים קראו גפן, תאנה, זית, רימון ודבש. משפחת קרי גרו בבית גדול ויפה, עם גינה שהיו בה הרבה עצים ופרחים. משפחה זו חיה חיים נהדרים. כל הילדים יצאו יחד לבית הספר ולגן. אמא הלכה לעבודה שלה באוניברסיטת בר אילן ואבא הלך ללמד בישיבת גוש עציון. בסוף היום כולם הגיעו הביתה וסיפרו סיפורים על היום הנפלא שהיה להם. בלילה, זית, רימון ודבש הלכו לישון בזמן שגפן ותאנה קראו ספרים לשעה קצרה. החיים היו נהדרים ונפלאים, כולם אהבו את העולם כמו שהוא. אך יום אחד קרה דבר נורא, כולם התעוררו והתחילו להתארגן לבית הספר, לעבודה ולגן, רק אמא נשארה במיטתה ולא הצליחה לקום. מיטל הרגישה חולה מאוד, היה לה כאב ראש, כאב גרון וקושי נשימה. מיד רצו הילדים לקרוא לרופא, כשהרופא שמע מה קרה הוא הגיע בריצה והביא עימו את הרופאים המצטיינים שלו. באותו זמן בביתם של משפחת קרי מיטל ישבה במיטה ואכלה דייסה עם קינמון וחלב. “אוי, אין לדייסה שלי טעם בכלל!” אמרה אמא באכזבה. “אל תדאגי” אמר ג’ורג’ “עוד רגע הרופאים והילדים יגיעו.” “אבל אני לא מבינה” התחילה מיטל לומר כשהרופאים נכנסו לבית. “גברת קרי” קרא הרופא בדאגה “איך את מרגישה?” “מה כואב לך?” שטפו אותה הרופאים בשאלות. “אני בסדר גמור” צעקה אמא מעל הרעש “רק כאב ראש, כאב גרון, קושי נשימה ואיבדתי חוש טעם.” דבש היתיישב על יד אימו ואמר בקולו התינוקי “אמא חולה מאוד.” הרופא השתיק את כולם והרהר בקול “הממ… כאב ראש, כאב גרון וקושי נשימה אמרת? בואי איתי לאמבולנס ואקח אותך לבית חולים”. כך לקחו את מיטל. עוד באותו יום עשו למיטל בדיקות וגילו במה חלתה. בחדרה של תאנה ישבה תאנה תחת הר של ספרים שמספרים על מגפות ומחלות. “אוףףףףף, אני לא מוצאת דבר על המחלה של אמא!” היא צרחה בתסכול. תאנה חשבה שהפתרון להכול נמצא בספרים אך למחלתה של מיטל לא הייתה תשובה בספרים. כבר באותו יום שמעו הילדים על עוד כמה חולים באותה מחלה כמו אימם. הרופאים המציאו שם למחלה. הם קראו לה “קורונה”. ביום למחרת הלכו הילדים לבית הספר, אך כולם לבשו מסכות שכיסו את האף והפה שלהם. “כל העולם התהפך ביום אחד” אמרה גפן בעצב. “נכון” נאנקה תאנה “כל כך משעמם לי בלי ספרים. ואני לא יכולה ללכת לספריה כדי להחליף ספרים כי אין לי תו ירוק.” כאשר זית חזר הביתה באותו יום הוא לא הרגיש טוב. הוא הלך לשכב במיטה. גפן הלכה להביא לו כוס מים וג’ורג’ הלך לקרוא לרופא כדי לראות אם זית חלה בקורונה. “בוא איתי בבקשה, חמוד” אמרה האחות בבית החולים לזית. “אני אביא אותך לאולם הבדיקות.” בבדיקות זית ישב על מיטה והרופאים הכניסו לו כל מיני מטושים לאף ולפה. בבוקר למחרת גילו שגם לזית יש “קורונה”. הוא שכב במיטה בבית החולים באפיסות כוחות. לאחר כמה שבועות ארוכים שבהם היה סגר והילדים חרשו את נטפליקס, מיטל חזרה. גפן, תאנה ורימון הכינו לה שלטים של “ברוך רופא חולים.” “אני כל כך שמחה לחזור הביתה” אמרה מיטל בהתרגשות. “אבל איפה זית?” “בבית החולים” אמר דבש. “כן” אמר ג’ורג’ בשקט “גם הוא חלה.” אנשים עדיין ממשיכים לחלות. אף אחד לא יודע מתי הקורונה כבר תלך והסוף יגיע, כי את הסוף לא נדע עד שהוא יגיע.