חברות טובה
היה הייתה פעם ילדה ושמה רינה. רינה ילדה חדשה מאתיופיה. הוריה חיפשו בשבילה בית ספר שיתאים לה והם מצאו. יום למחרת אמא רצה אל חדרה בהתרגשות וסיפרה שאביה והיא מצאו לה בית ספר, רינה התרגשה ומיד רצה להתלבש. רינה התלבשה וירדה לחניה כדי לנסוע במכונית. כשרינה היגיעה לבית ספרה החדש אמא צעקה מחלון המכונית: “שיהיה לך יום מקסים רינה, תהני” רינה אמרה תודה וחייכה. רינה נכנסה לתוך בית הספר, כשנכנסה לכיתה כל תלמידי הכיתה צחקו עליה, דיברו אליה לא יפה, והתרחקו ממנה כל היום. רינה בכתה עד שאימה באה לאסוף אותה מבית הספר. אמא שאלה את רינה: “רינה למה בעיניך זולגות דמעות?” רינה ענתה בבכי: “כל היום כל הילדים צחקו דיברו והתרחקו ממני, ואני מרגישה בודדה”. אמא הבינה את רינה ואמרה: “בטוח מחר כולם יחזרו בתשובה” ורינה חשבה בליבה: “אולי בכל זאת אמא צודקת ומחר כל ילדי הכיתה יעשו לי מסיבת הפתעה”. יום למחרת , כשרינה הלכה לבית הספר שום דבר לא השתנה חוץ מדבר אחד: ילדה אחת חכמה ונבונה הלכה לרינה בהפסקה וישבה לידה וגם דיברה איתה. הילדה אמרה: “אל תתייחסי אליהם הם סתם רוצים להוריד את מצב הרוח שלך. ככה הם עשו גם לי” מה שהילדה אמרה שיפר את מצב רוחה של רינה, והם הפכו לחברות הכי טובות. וכשרינה חזרה לביתה סיפרה הכול לאימא ואמרה שהיא החברה הכי טובה שיש בעולם.
