קורונה “יקרה שלנו “
אני אברהם אבוג’דיד ,בן 8. יש לי 3 אחים ואחות אנחנו חיים עם הקורונה כבר יותר מידי זמן.
התחלנו את הדרך שלנו כשנכנסתי לכיתה א’ ועכשיו אני בכיתה ב’. אתם יודעים מה זה בשביל ילד בכיתה א’ לא להיות בבית ספר ובמקום זה לעשות זום?
היה מאוד מתסכל , במקום להכיר, לשחק עם החברים החדשים שלי ,במקום ללמוד ולהכיר את המורים שלי פנים מול פנים היינו צריכים להכיר דרך הזום.
בשנתיים האלה כל פעם כשבר חזרנו לבית ספר, עוד פעם היה סגר או בידוד כי היה מאומת.
תארו לכם מה זה לילד בן 7 לעבור את על המצב הזה! זה מאוד מתסכל.
לא הספקנו לשחק ולהכיר את החברים שלי מהכיתה כי נאלצנו שוב ושוב להיכנס לבידוד.
לקח לי הרבה זמן עד שנהיו לי הרבה חברים בכיתה.
והנה לפני שנתיים כבר הגעת אלינו , בהתחלה לא האמנו מה קורה והאם זה אמיתי .
נאלצנו להיזהר, נכנסנו לבידודים רבים, לא ראינו את המשפחות שלנו ,עשינו חגים לבד, זה יצר הרבה ריחוק חברתי ומשפחתי והכי גרוע הוא שאנחנו צריכים לחיות עם מסיכות על הפה .
זה שכולם הלכו עם מסכות על הפה נתן לי לחשוב הרבה.
כי המורה שלי יפית לימדה אותנו לשמור על החיים ועל הבריאות שלנו וגם של הסובבים אותנו ולהקפיד על המסכה. אולי ה’ שולח לנו מסר? אולי הוא רוצה להגיד לנו משהו? להעיר אותנו שאנחנו צריכים לשמור על הפה שלנו, לשמור ולחשוב מה אנחנו מוציאים מהפה?
להיות אנשים יותר טובים אחד עם השני , לעשות חסד ואהבת חינם.
מקווה שיום אחד נחזור לחיות כמו פעם ושהקורונה תעלם מהעולם.
מקווה שהמשיח יבוא מהר ויגאל אותנו כי רק זה יכול לעזור לנו .
