להיות לוחמת קראטה/ שהם אביטן
בכיתה ו’ הייתה ילדה ושמה מירי.
מירי הייתה ילדה ביישנית, עם מעט חברים והיא אהבה מאוד קראטה.
הבנים בכיתה צחקו עליה ואמרו לה שקראטה זה רק לבנים.
אבל מירי המשיכה לאהוב קראטה והתאמנה בביתה בעזרת סרטונים מהמחשב.
היא רצתה להצטרף לחוג הקראטה אבל התביישה בגלל שהבנים צחקו עליה.
היא התביישה במיוחד מילד אחד ששמו מור שהוא היה “מלך הכיתה” והוא צחק עליה כל הזמן,
הוא היה בחוג הקראטה אלוף הקבוצה האדומה.
יום אחד מירי חזרה מבית הספר לבית שלה ובדרך פגשה את מור וילד נוסף מכיתה ח’
הילד הגדול מכיתה ח’ צחק על מור והציק לו.
הוא חטף לו את הילקוט ורצה לזרוק לו את הילקוט מעבר לגדר.
מירי ניגשה לילד הגדול וביקשה ממנו להפסיק,
הילד לא הסכים והמשיך להציק ולהרביץ להם.
מירי עשתה תרגיל בקראטה והפילה אותו על הריצפה הוא נבהל וברח מהר.
מור אמר למירי תודה והתנצל על זה שהעליב אותה וצחק עליה שהיא לא יודעת קראטה,
הוא הצטער שאמר שזה רק לבנים והציע לה לבוא איתו לחוג היום אחר הצהריים.
אחר הצהריים מור ומירי הלכו יחד לחוג, בהתחלה הילדים בחוג לא הבינו למה מירי מגיעה ,
מור הסביר להם שקראטה זה לא רק לבנים.
ומירי הפכה להיות אלופת הקראטה בחוג.
סוף.
