החבילה המסתורית
יום אחד פתאום הגיעה אלינו הביתה חבילה.
לא ידענו בכלל למי היא מיועדת. אמא קראה לנו- לי ולאחיות שלי שנבוא לראות.
הסתכלנו עליה וראינו שיש עליה הרבה פתקים מוזרים, כאילו מאיזו ארץ אחרת. ניסינו לקרוא אבל באמת שלא הצלחנו להבין כלום.
כולם בבית ניסו לפענח- אמא, אבא ואפילו אנחנו. אבל אף אחד לא הבין מה כתוב. חלק אמרו שצריך לפתוח, חלק פחדו ואמרו שאולי זה מסוכן.
אני קצת פחדתי, האמת.
ואז אמא הציעה שאולי נתקשר לנטע, בת הדודה שלנו, שהיא תמיד פותרת תעלומות.
התקשרנו אליה והיא אמרה: “כן מתוקות, אני יכולה להגיע עכשיו”
כשהיא הגיעה פתחנו לה את הדלת ואמרנו לה שלום.
“נטע, תראי, יש לנו חבילה ממש מוזרה.”
נטע הסתכלה על הפתקים וחייכה.
“זה קל” היא אמרה, “זו בכלל חבילה מישראל, אפילו מירושלים!”
אני ואחיות שלי הסתכלנו אחת על השניה.
“אז… לפתוח?” שאלתי.
ספרנו עד שלוש … ופתחנו.
ופתאום… בתוך הקופסא ישב גור קטן ומתוק ממש!
צעקנו מהתרגשות ” אמאאאאאא! תראי איזה חמוד! אפשר להשאיר אותו?”
אמא אמרה שאנחנו חייבות קודם להבין מי שלח אותו.
נטע הרימה את הגור בעדינות ופתאום אמרה: “רגע! יש לו קולר! “
על הקולר היה כתוב: פונץ’.
“פונץ’!” קראתי בקול. וכל האחיות שלי חזרו אחרי: ” פונץ’!”
ואז מצאנו עוד פתק קטן בתחתית הקופסא. נטע פתחה אותו וקראה:
“שלום למשפחה היקרה. קיבלתם גור שצריך בית חם. אם אתם מסכימים לטפל בו- הוא שלכם.
אם לא, התקשרו למספר.”
אני ואחיות שלי התחלנו לקפוץ משמחה.
“אמא הסתכלה על פונץ’, ואז עלינו, ואז שוב עליו…ובסוף אמרה: “טוב, אם כולנו מסכימים, פונץ’ נשאר.”
צעקנו משמחה וחיבקנו אחת את השנייה.
מאז פונץ’ גר אצלנו. הוא החבר הכי טוב שלי ושל האחיות שלי.
אנחנו משחקות איתו והוא תמיד שמח ורוצה ללקק את כולם.
אבל עוד לא נפתרה התעלומה:
מי שלח אותו?
ולמה דווקא אלינו?.
