ב”ה שמואל יצחק ישראל
הסופגניה שבלב
הכירו:
שם : יוסלה משפחה : לוי גיל : 29 אופי : אוהב לעשות מכל דבר בדיחה
שם : דוד משפחה : ישראל גיל : 27 אופי : זורם עם כל אחד ומשנה דעה
שם : יהודה משפחה : כהן גיל : 30 אופי : מקפיד מאד על לשון הרע ומשעה 3:00 עד השעה 6:00 לא מדבר ולא שומע לשון הרע
ירושלים יום שלישי נר שני של חנוכה התשפ”ו יוסלה ויהודה נפגשים בשוק:
“מה נשמע יוסלה?”
“ברוך השם!”
“ראית את דוד?”
“לא! לא ראיתי אותו, מעניין לאן הוא הלך”
“אולי נחפש אותו בשטיבלאך השכונתי?”
הלכו שניהם והגיעו לשטיבלאך, מצאו את דוד ושאלו: “איפה היית?”
ענה להם דוד: “מה, לא שמעתם? היה עכשיו שיעור של רב בית הכנסת אבל אתם יודעים מה, הוא מה זה לא יודע לדבר”
יהודה משתיק אותו ואומר לו: “שקט! לשון הרע”
דוד אמר: “היי, עדיין לא הגיעו השעות שלך שאתה מקפיד לא לדבר בהן לשון הרע”
יהודה מתפלפל ועונה לו: “עכשיו השעה 12:00 בצהריים וזה שלוש שעות לפני השעה 15:00 וזה כמו 3:00 שבו אני לא מדבר לשון הרע”
יוסלה מצטרף ואומר: “יהודה, אתה מקבל קנס, מי הסכים לך לקחת את האופי שלי?”
יהודה: “חבר’ה יש לי רעיון מה נעשה, הרי חנוכה כבר התחיל ואולי נקנה סופגניות, נלך לבתים של עניים ונשמח אותם”
יוסלה: “בטח, זה רעיון מצוין. אתה יודע איזה יפה אני יודע לרקוד? חחח”
דוד: “גם אני”
דוד, יוסלה ויהודה הלכו והסתובבו וחיפשו מאפייה שיוכלו לקנות בה סופגניות במחיר זול כי היה ליהודה רק 200 שקלים בארנק והשאר שכחו בבית. הם עברו ממאפיה למאפיה ואצל כולם הסופגניות היו יקרות.
כשהגיעו למאפיית ‘הכל בזול’ יוסלה אמר: “ראית איזה יקרנים במאפיה הזאת? יותר יקרנים מכל מאפיה שראינו בדרך, במחירים שלהם, כבר היו אמורים לסגור להם את המאפיה. עדיף כבר להזמין סופגניות מאלי אקספרס, חחח, אני הולך לסין…”
דוד זורם אתו: “יאללה, גם אני בא”
יהודה: “ש…ש…ש… איך אתם מדברים? הרי זה לא מועיל לאף אחד מה שאתם אומרים. סתם ללכלך?”
דוד: “צודק! לא חשבנו לפני שדיברנו”
יוסלה:”יוווווו הוא עם ההלכות לשון הרע שלו”
דוד: “לא, למה אתה חושב עליו ככה? בוא נדון אותו לכף זכות”
גלינג גלינג גלינג גלינג
“מתקשרים אלינו” אמר יהודה “מעניין מי זה” אמר יוסלה “כתוב פה עמותת החסד, בוא נענה” “הלו” “כן” , “שלום, מדברים מעמותת החסד. אנחנו מחפשים אנשים שיוכלו לחלק לעניים סופגניות ולשמח אותם. חשבנו שתוכלו לעזור לנו. כמובן שאנחנו מביאים לכם את כל מה שדרוש” “בטח בטח” קפץ יוסלה “אני אפילו אביא סביבונים מהבית” “טוב סומכים עליכם”
“איזו השגחה פרטית” אמר יהודה
השעה 2:00 בצהריים יוסלה, דוד ויהודה עושים את כל הדרוש למשימה במאפיה:
“טוב, כמה צריך לשלם?”
“256.20 ₪, כרטיס אשראי או מזומן?”
דוד: “רגע הם אמרו שהכל עליהם. אבל איפה הכסף?”
יוסלה: “איזה רמאים הם רצו לעשות לנו בושות”
יהודה: “הי הי , מה זה כל פעם אני צריך לחזור על זה: זה לשון הרע! “
דוד: “רגע שכחתי! הם אמרו לי לרשום את מספר הכרטיס אשראי, הנה הדף. פעם הבאה קודם נבדוק ולא נתעצבן מיד”
בסיום ההכנות, הם התחילו את המשימה ודוד ויוסלה קיבלו החלטה טובה להשתדל לא לדבר לשון הרע. הם שימחו את העניים הכי טוב שהם יכלו. הם עברו עשרות בתים ומרוב מה שהם עשו, כולם באו להודות להם.
