בס”ד דניאל בונקר
המסע שלנו
זה קרה ביום שלישי אחה”צ, אמא ואני תכננו לנסוע לבקר את סבתא שלי שמתגוררת באופקים.
אמא ואני יצאנו עם צידה לדרך, וסל כבד בו היו פירות לסבתא.
בררנו את זמן ההגעה של האוטובוס, ולאחר שבררנו הבנו שהאוטובוס יגיע בשעה 17:06, המתנו בתחנת האוטובוס.
מספר האוטובוס שאמא שמעה היה 489, לאחר המתנה קצרה בדיוק בשעה 17:06 הגיע האוטובוס לפנינו, עלינו ואמא שאלה אם האוטובוס לכיוון אופקים הנהג ענה לנו כן, התיישבנו והתחלנו לנסוע.
כעבור זמן אמא הבחינה שמסלול הנסיעה שונה והכבישים והדרך לא מוכרים, מיד אמא שאלה אותי: “דניאל האם נראה לך שטעינו בקו האוטובוס?!”
אמא קמה ממושב האוטובוס והלכה לשאול את הנהג האם הוא נוסע לכיוון אופקים. הנהג נהיה חיוור ואמר: “האם את יודעת על איזה קו את?”
אמא ענתה לו :”לא” והוא אמר: “את נמצאת על קו 490 לכיוון ירושלים.”
אמא חזרה למקום ואמרה לי: “אנחנו נוסעים לירושלים… והנהג אמר לי שאנחנו צריכים לרדת בתחנה בצומת יסודות, ואז אנחנו מחכים לקו 429 שיחזיר אותנו הביתה.”
אני התפללתי שנחזור הביתה שלמים ובריאים, ואז ירדנו בתחנה ורצנו מהר מהר כדי להגיע לתחנה לפני האוטובוס, וחיכינו.
לאחר 5 דקות הגיע האוטובוס, עצר רחוק מהתחנה, ואני רצתי אל האוטובוס והתפללתי לה’ שהאוטובוס לא ייסע, עיכבתי את האוטובוס עד שאמא באה, וסוף סוף שמחנו. כי היה לנו קר מאוד מאוד וגם חשוך, ובשמחה ברוך ה’ עלינו לאוטובוס מאושרים ומאמינים שכל מה שקרה קרה לטובה.
