החיים על פי רוני מעיין סמט
יום שני
שלום יומני היקר והתותח,
אני רוצה לספר לך מה קרה לי אתמול בבית הספר.
המורה שרה (שהיא המחנכת שלי) אמרה שאנחנו כבר נחשבים הגדולים
בבית הספר. חברתי שיושבת לצידי שקוראים לה שירה, אמרה לי “היא צודקת,
אנחנו בכול זאת בכיתה ה'”, “יש בזה משהו” אמרתי לה.
המורה אמרה שאנחנו
עושים הצגת סוף שנה בנושא: ”מגילת אסתר” מיד חשבתי שאני רוצה להבחן
לתפקיד. המורה שרה המשיכה ואמרה, שאודישנים יהיו ביום שני הבא. והיא גם
אמרה שהיא ממליצה להתאמן הרבה בבית על הטקסט. ממש רציתי להבחר.
יום ראשון יום לפני האודישנים
הלכתי לבית הספר בבוקר שמחה ומאושרת וכשהגעתי לכיתה השמחה שלי ירדה.
יומן, אתה בטח סקרן מה גיליתי… אז ככה, אתה יושב?
נגנבו התחפושות של ההצגה!
גם אתה לא מאמין? זאת גם היתה התגובה שלי, הייתי בהלם, הייתי בשוק.
ממש התאכזבתי, אתה יודע איך הבנתי את זה? מסתבר ,שכל הכיתה תכננה
להבחן לאודישנים וכולם היו במתח עד שכל הכיתה הגיעה 20 דקות לפני
הצלצול שמסמן את התחלת השיעור הראשון. כשכול הכיתה הגיעה לאט
לאט כל הכיתה הבינה שנגנבו התחפושות של ההצגה. זה היה בוקר קצת
מבאס, אחרי כמה דקות המורה שרה נכנסה לכיתה נסערת. היא הייתה
כל כך לחוצה עד כדי כך שהנעלי עקב שלה נפלו לה מהרגלים. כל הכיתה
התחילה להתפוצץ מצחוק. אחרי כמה דקות של צחוק המורה שרה
צעקה ”תתביישו לכם ככה אתם מעיזים לצחוק על המורה שלכם
אני משאירה את כל הכיתה בהפסקה ”.
בשיעור אחרי ההפסקה המורה שרה היתה איתנו. היא לימדה אותנו
שיעור חשבון. יש בכיתה שלנו ילדה ושמה רות. היא הילדה המצחיקה
של הכיתה. המורה אמרה שהיא נותנת לנו עבודה בחשבון. רות ישר אמרה:
”אבל המורה אני לא טובה בחשבון אני טובה בתנ”ך אולי תיתני לנו עבודה
בתנ”ך”. ישר אחרי המשפט הזה רות אמרה עוד משפט מפתיע: ”איך אני אוהבת
את המורה אורית שמלמדת עברית” המורה שאלה אותה למה? היא ענתה כך:
כי המורה אורית לא נותנת לנו עבודות בחשבון היא נותנת לנו עבודות בעברית”
יום שלישי
נכנסתי לבית ספר בתקווה שמצאו את הגנב. נכנסתי וראיתי שבתוך הבודקה של השומר יש שקית
עם בגדים מיוחדים. המשכתי ללכת וראיתי את טליה החברה הכי טובה שלי. אמרתי לה שאנחנו
חיבות לגלות מי גנב את התחפושות ושניפגש בהפסקה ליד הבודקה של השומר .המורה שרה אמרה
שהיא נותנת פרס למי שמוצא את הגנב. בהפסקה נפגשתי עם טליה ואמרתי לה שנראה לי שהשומר
של בית הספר גנב את התחפושות. והתחלנו לתצפת על השומר והבודקה שלו.
יום שני
באתי לבית ספר באיחור של דקה וראיתי את השומר מחופש עם כול התחפושות למישהו אחר.
הוא היה נראה ממש מוזר וגם הוא דיבר בקול מוזר, החשש שלי עליו עלה והתגבר. אמרתי לטליה
את כל מה שראיתי, אחרי יום הלימודים חזרתי הביתה.
יום חמישי
באתי לבית ספר ולא ראיתי את השומר, ראיתי רק את המורה שרה ואת השומר מדברים מאחורי
הכיתה. ואחרי הדו שיח, ראיתי אותם הולכים לכיוון חדר המנהלת. נכנסתי לכיתה וראיתי שקית
מלאה
בכל התחפושות של ההצגה. התרגשתי ממש ושמעתי בכריזה שאומרים שהצגת סוף שנה תתקיים.
ושהאודישנים יהיו מחר, הייתי כל כך שמחה ומאושרת ואולי אני ואתה יומן ניפגש בסיפור הבא.
