שחר וירדן החברות הטובות מכיתה ה’ נהגו לבלות הרבה ביחד. בזמנם החופשי הן היו מכינות צמידים, עושות יצירות, מכינות עוגיות, ולומדות. הן כמעט עשו הכל יחדיו.
ביום קיצי ושמשי מאוד במהלך חופשת הקיץ, שחר וירדן- החברות הטובות שיחקו מסירות בכדור בגינה. היה יום שרבי ביותר, וירדן אמרה לשחר: “בואי ניכנס הביתה למזגן הקריר ונשחק במשחק קופסא, חם מידי בחוץ” .
הן החלו בצעידה לדרכם הביתה אך לפתע פתאום שמעו צליל חלש ועדין שמגיע מאחורי השיחים בגינה. הן היו סקרניות ורצו להבין מהו מקור הרעש ששמעו שנשמע כמו יבבות. שחר וירדן הלכו לעבר השיחים והזיזו את השיח בשביל למצוא מהיכן הרעש מגיע.
בקלות רבה, הן מצאו את מקור הרעש- היה זה גור קטן וחמוד, בצבע חום עם כתם לבן גדול בבטן. הגור היה נראה חלש, עייף, רעב וצמא, הוא היה נראה מפוחד.
ירדן ניגשה להרים את הגור הקטן וראתה שבכף ידו תקוע קוץ קטן.
שחר אמרה לירדן: “בואי ניקח את הגור לאמא שלי, היא הרי וטרינרית.”
החברות הטובות נכנסו לבית של ירדן, והכינו מקופסת קרטון בית לגור כדי שיהיה נוח לסחוב אותו למרפאה שהיתה רחוקה כרבע שעה מהבית של ירדן.
הן חוררו את הקרטון בעזרת מספריים בשביל שהגור יוכל לנשום והניחו בו מגבת כדי שלגור יהיה נוח, והביאו לו נקניק למקרה שיהיה רעב.
לאחר שהכינו את הקופסא, הן החלו ללכת לכיוון המרפאה של אמא של שחר.
לאחר כרבע שעה, הן הגיעו למרפאה ושם פגשו את ד”ר קרין- אמא של שחר, הוטרינרית. הן הביאו לה את קופסת הקרטון עם הגור בתוכו, וסיפרו לה על כיצד מצאו את הגור ובאיזה מצב הוא היה.
הן גם אמרו לה שהן הביאו לגור נקניק והוא לא אכל. אמא של שחר התחילה לצחוק, שחר וירדן לא הבינו למה אמא של שחר צחקה. היא הסבירה להן שלא נותנים לגורים קטנים נקניקיה.
שחר וירדן היו נבוכות, וד”ר קרין עודדה אותן והחמיאה להן: “עשיתן מעשה טוב ואחראי, גיליתם חמלה כלפי בעלי חיים והצלתם את חייה של הגור, כל הכבוד!”
הוטרינרית הוציאה בעדינות את הגור מהקופסה, הסתכלה על הקוץ, ולקחה פינצטה מיוחדת ובעזרתה הוציאה את הקוץ. מיד לאחר שהקוץ יצא, הגור נעמד על רגליו וכשכש בזנבו. בנוסף, היא נתנה לו בקבוק עם משהו מוזר לדעתן של שחר וירדן הסקרניות.
כשהבנות החלו לצאת תוך כדי מחשבה מה לעשות עם הגור, שמעו רעש מוזר מכיוון היציאה. זאת הייתה כלבה גדולה, זקופה ויפה, היא היתה בצבע חום עם כתם לבן גדול בבטן. כולן הבינו שזוהי האמא של הגור הקטן.
היה מרגש לראות את המפגש בין הגור לאימו. הכלבה כשכשה בזנבה, ליקקה את הגור הקטן שהתכרבל בתוכה.
שחר וירדן חזרו לבית של ירדן, עייפות אך מרוצות, הן ישבו במזגן ואכלו גלידה להנאתן.
