הבובה שלי

 

ביום ראשון אבא שלי אסף אותי מבית הספר, כבר מרחוק ראיתי אותו מחכה לי, כשראיתי את אבא שמחתי מאוד, כי אני אוהבת שאבא שלי אוסף אותי מבית הספר.

בדרך הביתה סיפרתי לאבא איך היה לי בכיתה, סיפרתי לו מה למדנו וסיפרתי לו עם מי שיחקתי בהפסקה, אבא הקשיב לי והנהן עם הראש.

כשהגענו הביתה אבא הכין לי לאכול, ישבתי יפה ליד השולחן ואכלתי כמו שצריך, אבא אמר לי כל הכבוד ושמחתי לשמוע את זה.

אחרי שסיימתי לאכול ביקשתי מאבא לצאת לגינה בפארק, אמרתי לו שאני רוצה קצת לשחק.

אבא הסכים ויצאנו יחד.

כשהגענו לפארק הסתכלתי מסביב, ראיתי ילדים משחקים, ראיתי מגלשה ונדנדות ופתאום ראיתי בובה על הספסל.

הבובה הייתה יפה מאוד, היא הייתה בדיוק כמו שאני אוהבת, עם שיער בלונדיני ארוך ויפה. לקחתי את הבובה בעדינות והתחלתי לשחק איתה.

התגלשתי עם הבובה במגלשה, הושבתי אותה לידי בנדנדה והתנדנדתי איתה, דיברתי אל הבובה והרגשתי שהיא חברה שלי.

היה לי כיף מאוד בפארק ולא רציתי שהזמן יעבור.

אחרי כמה זמן אבא אמר לי שצריך לחזור הביתה, בהתחלה לא רציתי לחזור, אבל אבא הסביר לי שאמא צריכה לחזור בשעה חמש ולכן אנחנו צריכים להיות בבית.

לפני שהלכנו שאלתי את אבא אם אני יכולה לקחת את הבובה הביתה, אבא אמר לי בעדינות שלא.

הוא הסביר לי שהבובה כנראה שייכת לילדה אחרת ולא שלנו, הבנתי אותו, אבל הייתי קצת עצובה.

למחרת אמא הייתה חולה ונשארה בבית, אבא לקח אותי שוב לבית הספר. שמחתי מאוד, כי אני ממש אוהבת שאבא לוקח אותי לבית הספר.

בדרך לבית הספר אבא איחל לי יום טוב ואמר לי שיהיה לי בהצלחה, זה עשה לי טוב בלב.

אחרי שסיימתי את הלימודים אבא חיכה לי שוב, כשראיתי אותו חייכתי, שאלתי אותו אם אפשר ללכת גם היום לגינה בפארק? אבא הסכים, ושוב שמחתי מאוד.

כשהגענו לפארק רצתי ישר למקום שבו שיחקתי אתמול, חיפשתי את הבובה ליד המגלשה וחיפשתי ליד הנדנדות, אבל הבובה לא הייתה שם.

הייתי עצובה מאוד.

חיפשתי עוד קצת מסביב ולא מצאתי אותה, אחרי כמה דקות ראיתי חברה שלי בפארק, הלכתי לשחק איתה ואז שמתי לב שהיא משחקת עם בובה מוכרת, פתאום הבנתי שזאת הבובה ששיחקתי איתה אתמול.

שמחתי וגם הופתעתי.

שאלתי את החברה שלי אם אני יכולה לשחק קצת עם הבובה? היא הסכימה לי בשמחה, כל כך שמחתי!

שיחקנו ביחד בפארק, התגלשנו במגלשה, התנדנדנו בנדנדות ושיחקנו עם הבובה.

היה לי כיף מאוד והרגשתי טוב בלב.

כשחזרנו הביתה הייתי עייפה אבל שמחה, זה היה יום מיוחד בשבילי, יום שלא אשכח.

 

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »