רציתי לספר על נס שקרה לי ולמשפחה שלי
לפני בערך שנה וחצי אבא שלי היה בצבא הוא לחם בעזה, והיינו ביחד עם אמא שלי במשחקייה בישוב.פתאום הייתי מאוד צמא ולא היה לי בקבוק לשתות, הלכתי לבית שלי שהיה מול המשחקיה, ואני רואה שחברה של אמא שלי בדיוק הגיעה לבקר אותה ופתאום היא ראתה עשן מהבית והבינה שיש בבית שריפה. היא ישר אמרה לי לרוץ לאמא ולומר לה שיש בבית שלנו שריפה.
מהר מהר באה לבית, פתחה אותו והוציאה מהר את המחשב נייד והתקשרה לשכן שלנו שעובד בכבאות והצלה וראינו ששתי שכנים כבר נמצאים מאחורי הבית שלנו ומנסים לכבות את הלהבות מחוץ לחדר שלי ושל אחיות שלי, והגיעו עוד כמה מבוגרים לעזור לנו לכבות את האש. נבהלתי, רעדתי ובכיתי מאוד גם אחותי הקטנה בכתה. אמא הייתה מאוד מבוהלת וחיבקה אותנו חזק חזק! בקשתי שתתקשר לאבא כי רציתי כל כך שאבא יהיה איתנו דווקא עכשיו שאני פוחד שהבית שלי נשרף, אבל כמו תמיד שאבא בעזה- לאבא לא היה קליטה אז הוא לא ענה לנו וגם לא ידע.
אמא חיבקה אותי חזק ואמרה שאני גיבור! הרגשתי שגם אמא מבוהלת, היה לה דמעות בעיניים והיא לא הפסיקה לחייג לאבא שוב ושוב שאולי פתאום יהיה לו קליטה והוא יענה לנו.
השכנים הצליחו לכבות את האש וכל הבית שלנו היה מלא בעשן שחור והיה ממש קשה לנשום, השכן שם בחלונות מאווררים לכיוון בחוץ שיוציאו את העשן מהבית.
ב”ה לא קרה לחדר שלנו כלום רק הקיר שעשוי מפאנלים נשרף וכל הבידוד שלו נמס.
ואז הגיע הערב לא יכולנו לישון בחדר שלנו באותו יום וגם מאוד פחדתי שהאש תדלק שוב. ישנו כולנו עם אמא ביחד בחדר שלה ושל אבא- כמו שהיה רוב הזמן במלחמה שהיינו פוחדים.
אבא שלי ידע על השריפה רק מאוחר בלילה שאז הוא התקשר כי היה לו קליטה, ואנחנו היינו עדין עם אמא ערים. סיפרנו לו ובכינו מאוד.
אבא קרא איתנו מרחוק קריאת שמע, ואמר שזה ישמור עלינו ושהוא מאוד מתגעגע ומחכה כבר לחזור ולבינתיים נישן בחדר ביחד עם אמא.
יום אחרי הכנו חוברת עם אמא על השריפה, כל אחד צייר את מה שהוא הרגיש וכתבנו עם אמא את מה שקרה.
תודה לה’ ששמר עלינו ועל הנס שקרה לנו.
