החטיפה לחלל
לילה אחד לפני המון המון שנים, שמעתי קול מוזר. הייתי לבד בחדר, החדר כולו היה חשוך. קמתי מהמיטה והצצתי מבעד לחלון. היה שם משהו מוזר שהקרין אור ירוק על הרצפה שליד הבית שלי. נבהלתי מאוד, כל הגוף שלי רעד וצעקתי: “אימאל’ה!!!” ההד חזר אחריי. החלטתי לצאת החוצה כדי לראות מה זה. הלכתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה בזהירות ויצאתי החוצה. הלכתי ברחוב לאזור שמול החלון שלי, התקרבתי לכיוון האור הירוק ופתאום שמעתי קול עמוק וחזק: “אתה לא תתחמק ממנו…” הלכתי צעד אחד קדימה ואז ראיתי. זו הייתה חללית חייזרים. אני אוהב חייזרים! אז רצתי לאור הירוק ופתאום ירדה מעלית מהאור הירוק ויצא ממנה חייזר. החייזר משך אותי בכח כשאני לבוש בפיג’מה למעלית. שאלתי אותו: “איך קוראים לך?” החייזר לא ענה לשאלה ששאלתי, “לא חשבתי שחייזרים הם כאלה לא נחמדים” אמרתי. “ואני לא ידעתי שלבני אדם אין טאקט” אמר החייזר. שמעתי את החייזרים שבתוך החללית, הם אמרו בקול הולך ומתגבר: “אתה לא תתחמק ממנו”. “גם לא ידעתי שחייזרים הם כל כך רשעים”, חשבתי לעצמי. הגעתי לחללית ופתאום נפתחה הדלת, “איזה חללית גדולה” חשבתי לעצמי. מלא חייזרים בונים, מוכרים, קונים, אוכלים, ישנים, ממש כמו עולם חדש. הלכתי לאחד המוכרים ושאלתי: “כמה עולה חייזר?” המוכר ענה: “תסתלק מפה מיד! או שתהיה עבד לחייזרים, רק שתדע- זאת ההזדמנות האחרונה שלך להינצל!” אז הלכתי לחטיבת עצים. לא ידעתי שעצים צומחים כאן. נשענתי על עץ אחד ואמרתי “איזו עבודה ארוכה, כמה זמן לוקח לחטוב עץ?!” פתאום נפל העץ שנשענתי עליו, הוא נפל ממש כמו דומינו: העץ נפל על העץ שלידו והעץ הזה נפל על העץ שלידו שנפל על החייזר שמשך אותי בפיג’מה לחללית. כולם עמדו מסביבי והסתכלו עליי. נבהלתי…
פתאום הגיע מלך החייזרים ואמר: “כל הכבוד, ממש עזרת לנו בחטיבת עצים, מהיום אתה תהייה עוזר המלך שלי, וזה אפילו שתכננו לחטוף אותך!” ואז הגיע אחד מהחייזרים ואמר לו: “אבל הוא הפיל הרגע עץ על צ’ונצ’ון החייזר!”
חשבתי לעצמי: “איזה שם מצחיק! בטח הוא לא ענה לי במעלית בגלל שהוא התבייש…”
ואז המלך אמר: “אבל מילה של מלך זו מילה. אני לא יכול לשנות את מה שאמרתי. אם הוא יציל את צ’ונצ’ון אז הוא ימשיך להיות העוזר שלי”.
רצתי לעץ שנפל וגלגלתי את העץ מהחייזר. החייזר קם והודה לי על שהצלתי אותו. ניגשתי למלך ואמרתי לו: “אני רוצה לחזור הביתה, בטח הוריי מחכים לי”. המלך כינס את כולם מסביבו ואמר: “העוזר שלי שעזר לנו כל-כך בחטיבת העצים חוזר הביתה. אני רוצה שנלך ללוות אותו בדרך”. הגעתי למעלית והמלך וכל החייזרים ירדו איתי במעלית. הגענו למטה וצעקתי: “חזרתי הביתה!”. נפרדתי מהחייזרים והתקדמתי לכיוון הבית ופתאום שמעתי קול מוכר: “דני קום! דני קום! אתה מאחר לבית הספר!” בסוף גיליתי שהכל היה רק חלום וסיפרתי את הסיפור לכל חבריי בבית הספר.
כותב: דביר נבו
כיתה ד’1
המורה נבו שרעבי
