בס”ד
התוכי קוקי
לאדם היה תוכי נקבה שקראו לה קוקי.
היא הייתה יפהפייה, הנוצות שלה היו בצבעי השמש. אדם מאוד אהב את קוקי ושיחק אתה כל הזמן. יום אחד בזמן שהוא משחק עם קוקי, אמא שלו חזרה מהעבודה ופתחה את הדלת ובאותו רגע עברה משאית רועשת ברחוב וקוקי נבהלה והתחילה לעוף לכיוון הדלת שהייתה פתוחה, אמא של אדם לא הספיקה למנוע מקוקי לצאת והיא התעופפה החוצה.
אדם נבהל והתחיל לרוץ החוצה ולנסות להחזיר את קוקי. אבל קוקי פשוט עפה גבוה עד שנעלמה. הוא התחיל לחפש על כל עץ שראה ובכל גינה, הוא קרא לה אבל הוא לא מצא אותה.
אדם היה עצוב כל כך והתחיל לבכות. אמא של אדם הגיעה אחריו בריצה, היא חיבקה אותו ואמרה לו “אדם בוא נחזור הביתה ונפרסם שקוקי אבדה אולי מישהו ימצא אותה”.
באותו זמן קוקי המסכנה התעופפה כל כך רחוק מהבהלה ואחרי שנרגעה היא הסתכלה וראתה שהיא לא בסביבה המוכרת שלה . היא התחילה לחפש את הבית שלה, היא עפה ועפה עברה בין בתים, עצים וגינות ופתאום הרגישה שמשהו דוקר אותה בגב. באותו רגע עורב ניסה לתקוף אותה, מרוב שהיא הייתה עסוקה בלחפש את הבית שלה היא לא ראתה אותו עף לכיוונה.
קוקי ניסתה לברוח ,היא צווחה ועפה מהר, אבל העורב היה מהיר ונתן לה שוב מכה עם המקור שלו, עד שהיא איבדה את התעופה והתחילה לצנוח לקרקע. כשהיא צנחה לקרקע, היא ניסתה לפרוס כנפיים ולנסות לעוף אבל לא הצליחה, כאב לה כל כך.
היא פחדה מפני העורב הגדול והרע והרגישה אבודה. מעיניה זלגו דמעות כשנזכרה באדם, איך היא אוהבת לשחק איתו ועכשיו היא לא תראה אותו יותר כי העורב מנסה לתפוס ולאכול אותה.
באותם רגעים היא שומעת קול של ילד צועק. כשהעורב ניסה לתקוף את קוקי, ילד ששיחק בחוץ שמע את הצווחות של קוקי והבין שהיא בצרה. הוא רץ אחריהם וצעק חזק שהעורב אולי יבהל ויעזוב אותה. כשקוקי צנחה לקרקע הוא הספיק להגיע בזמן ולהבריח את העורב.
הוא הרים אותה בזהירות וראה שהיא פצועה. הוא לקח אותה לביתו וביקש מווטרינר לטפל בה. הווטרינר ראה את קוקי וטיפל בכנף השבורה שלה ובפצע שהיה לה בגב והדריך אותו איך להמשיך לטפל בפצעיה. הילד ששמו עמיר, ביקש מהוריו להשאיר את קוקי אצלהם בבית. הוא חשב שאין לה אף אחד והוא יטפל בה וידאג לה.
בערב אדם יצא לרחובות עם אמו לתלות שלטים, בשלט נכתב “אבדה תוכית בשם קוקי, היא יקרה לליבי בבקשה אם ראית אותה תתקשר אליי אני מאוד עצוב בלעדיה” וצירף תמונה שלה.
הוא חזר הביתה עם אמו עצוב כל כך והתפלל שקוקי תחזור אליו. למחרת בבוקר עמיר הלך לבית הספר ובדרך ראה את השלט שאדם תלה. הוא הבין שהתוכי שאצלו זאת קוקי. הוא התקשר למספר של אדם ואמר לו שקוקי אצלו ונתן לו את הכתובת לביתו. אדם צעק מאושר, הוא ביקש מאמא שלו לקחת אותו לקוקי. כשהגיעו לעמיר אדם כל כך התרגש לראות את קוקי ובכה מאושר.
הוא הרים אותה בזהירות נתן לה נשיקה ואמר לה “קוקי ,את החברה הכי טובה שלי, אני אוהב אותך כל כך פחדתי שלא אראה אותך שוב”.
קוקי הייתה מאושרת היא הבינה שהיא חוזרת הביתה. ומאז אותו היום אדם זכה שוב בחברתו האהובה קוקי וגם בחבר חדש לחיים.
