סיפור על הרב קוק-
“מחר הרב קוק יגיע לקיבוץ שלנו” אמרה אמא לאבא בארוחת הערב שאכלו.
אני שכבתי במיטה ולא הצלחתי להרדם, מה כל כך מיוחד בביקור של הרב הזה? מיהו בכלל?. גם כששיחקתי אחר הצהריים ברחבה שליד המכולת שמעתי מבפנים את מוישה הרפתן ואת יוסקה החנווני מדברים על ביקורו. היה נשמע לפי טון הדיבור שלהם שהם מתווכחים.
ובכלל, ממתי באים לקיבוץ שלנו רבנים?
אט אט נעצמו עיני ושקעתי בשינה עמוקה, המחשבות בראשי פינו את מקומם לחלומות מתוקים.
שכחתי להציג את עצמי, שמי עופר ואני גר בקיבוץ צור ישראל שממוקם במרחק לא רב מהכנרת. הקיבוץ שלנו הוא קיבוץ מאוד יפה ומטופח, יש בו גידולים חקלאיים רבים, רפת, לול, מכולת ועוד. בכל בוקר אני וחברי הולכים אל השדות או המשק ועוזרים במה שאפשר, פעם לאסוף את הביצים מהלול, פעם לקטוף את הגידולים, מה שצריך.
בקיבוץ יש גם צריף קטן שאליו אנו הולכים אחרי העבודה, בצריף מחכים לנו עם חיוך פעם המורה מנחם ופעם המורה צילה, הם מלמדים אותנו חשבון וקצת עברית. יש ילדים שלא אוהבים את הלימודים ורק מחכים כבר ללכת לשחק אבל אני חושב שחשוב לרכוש קצת השכלה וגם בלי קשר זה מעניין. אבל יש דבר אחד שעליו מסכימים כולם- יוסקה- החנווני. בערך פעמיים בשבוע אחרי שהוא סוגר את המכולת הוא מגיע אלינו לצריף, לפעמים מביא לנו ממתקים, פעם שקד מסוכר, פעם אגוזי מלך בדבש. אבל כל פעם הוא מביא איתו חיוך רחב וצביטה בלחי, ועוד משהו- סיפורים.
בכל פעם שיוסקה מגיע הוא מספר לנו סיפורים על היותו בפלמ”ח ובמחתרות. אינני בטוח שהסיפורים אמיתיים אבל מה שבטוח שהם ממש מעניינים.
אבל באותו היום לא הלכנו לבית הספר, אחרי העבודה כינסו את כל הילדים בכניסה לקיבוץ והודיעו לנו “היום מגיע הרב קוק ועוד רבנים חשובים לקיבוץ שלנו ואנו רוצים לקבל את פניהם, כל קבוצת ילדים תקבל משימה לעשות, אנחנו סומכים עליכם”.
אני והחברים שלי היינו צריכים לנקות את השביל בכניסה למושב, להזיז את האבנים ולנקש את העשבים השוטים.
השעה היעודה הגיעה וכולם הגיעו לשער הקיבוץ, ההתרגשות והחגיגיות עמדו באוויר. “הם הגיעו!!” צעקה בהתרגשות ילדה הקרובה לשער, אט אט עברה השמועה בין כל התושבים והאחרונים שנשארו בבתיהם מהרו להגיע, ואז ראיתי אותו- רב עם חיוך מאיר וזקן עבר לידי, התושבים ערכו סיור לרבנים בין הקיבוץ הראו להם את השדות, לאחר מכן התיישבו כולם במועדון. הרבנים דרשו בשלומנו ושאלו איך הגידולים והרפת, הם שידרו רוגע ונעימות. לאחר מכן עברו לשאול אותם איך הכשרות ביישוב וכך דיברו על נושאי הדת, אנחנו הילדים יצאנו החוצה, מהורהרים, מבפנים שמענו קצת צעקות מישהו אמר לרבנים “מי אתם שתבואו ותשתלטו על הקיבוץ?” אבל בסוף כשיצאו כולם היו נראים שמחים ורגועים, הרב קוק שאל אותנו, הילדים, בשלומנו ונתן לנו סוכרייה מתוקה. שמחנו מאוד שרב כל כך חשוב מתעניין בשלומנו! בערב חזרו כולם לבתיהם ולפני השינה נגשה אלי אמא, “ממחר תלמדו בבית הספר חוץ מחשבון ועברית גם תורה”.
ואני שמחתי על מקצוע חדש ועל עוד משהו- שזכיתי להכיר רב כל כך חשוב כמו הרב קוק. ונרדמתי.
*חשוב לציין שפרטי הסיפור אינם אמיתיים כלל, אך הסיפור מבוסס על מסע המושבות שערך הרב קוק*
