יום שישי בצהריים בארץ מרוקו הרחוקה קבעו יוסי ודניאל לשחק כדורגל בערב שבת בשכונה. לאחר הדלקת הנרות יוסי ודניאל התחילו לשחק כשלפתע הם שמעו תפילה יפה ונעימה “לכה דודי לקראת כלה…”, הם הלכו בעקבות הקול עד שהם הגיעו לבית הכנסת. הם התיישבו באחד הספסלים כשהכדור מתחת לרגליהם, שמעו את התפילה, הקשיבו לשירים ושרו יחד עם המתפללים. כשהתפילה נגמרה ניגש רב בית הכנסת ושאל אותם “איך קוראים לכם?”. “לי קוראים יוסי ולו קוראים דניאל, ולך ?” שאל יוסי, “לי קוראים הרב יוסף משאש”, “כמו השם שלי, יוסי” אמר יוסי בהתלהבות. הילדים המשיכו לשוחח עם הרב עד שהרב אמר שהוא צריך לחזור לבית לעשות קידוש ואמר להם להגיע מחר.
יוסי ודניאל הגיעו לבית הכנסת בשבת בבוקר, שמחים וסקרנים. בסוף התפילה שכל המתפללים הלכו לאפריטיב, הרב נשאר לשוחח עם הילדים, דניאל שאל :”האם כל שבת יש תפילה כזו יפה בבית הכנסת?” הרב ענה “בוודאי.” דניאל המשיך ושאל: “האם אתה נמצא תמיד?” הרב ענה: “עד היום תמיד הקפדתי להגיע לבית הכנסת אבל ביום שני הקרוב אני טס לארץ ישראל, ארץ טובה וקדושה לעם ישראל האם שמעתם עליה?” יוסי ודניאל ענו “שמענו עליה מסיפורים שיש בה עיר קדושה שקוראים לה ירושלים, אנחנו גם טסים לארץ ישראל לעיר שקוראים לה אשדוד”.
