סיפורי הוא על ילד בן 12 בשם רון. יום אחד רון עלה לעליית גג שבביתו, כדי לחפש מנורת לילה לאחותו הקטנה. הוא מצא ספר עתיק ומאובק. רון לקח את הספר והלך לחדרו, כשפתח את הספר גילה מפה בה סומן אוצר.
אחרי בית הספר רון חשב אם ללכת לחפש את האוצר, וחשב על זה שהוא חייב להגיד לחבריו- בן, מיכל, זיו, סהר ושיר. וביקש שיבואו לגינה ב16:00, כולם באו ושאלו “למה אמרת לנו לבוא?”, רון סיפר להם על הספר. כולם היו מופתעים. רון סיפר שהוא רוצה לחפש את האוצר ושאל אם הם רוצים להצטרף. סהר אמר: “אתם לא חושבים שזה מסוכן?”, רון ענה “אם זה מסוכן אתה לא חייב להצטרף, אבל אני מאוד סקרן”. בסוף כולם הסכימו להצטרף למסע וקבעו יום ליציאה.
כשהיום המיוחל הגיע כולם באו מוכנים למסע, הם התחילו ללכת לכיוון שהמפה הראתה. הם הגיעו למערה שהייתה מסומנת במפה , סהר התלהב לרוץ פנימה ראשון ונתקל בחבורת עטלפים. הבנות פחדו ורון אמר להן : “לא צריך לפחד”. אחרי שיצאו מהמערה כשהבינו שלא שם האוצר ,הם הגיעו ליער וכשהם התקרבו הם שמעו קולות בין העצים וכולם פחדו ולא ידעו מה לעשות. זיו אמר: “איזה רעיון מטופש” וכולם הבינו שזו הייתה טעות. הקולות התגברו וסהר מצא מקום מסתור, כולם הרגישו בטוחים במחבוא והסכימו להישאר שם עד שהקולות יגמרו. החושך התחיל לרדת והם החליטו ללון במקום באותו לילה ,סהר ורון חיפשו אוכל. אחרי חיפוש ארוך הם מצאו אגם וניסו לדוג, הם תפסו שישה דגים, בדיוק אחד לכל אחד.
סביב המדורה הם תכננו את המשך המסע, עד שהתעייפו והלכו לישון. בבוקר למחרת כולם התעוררו, הבנות הלכו לאגם להתרענן. אחריהן הבנים נכנסו לאגם, וסהר נשאר עם הבנות. הם שמעו רעש ונלחצו , הם רצו ללכת לקרוא לבנים אבל שיר אמרה: “עדיף שנישאר ביחד” וסהר ומיכל הסכימו. הרעש התגבר וסהר הכין חרב מעץ והיה מוכן לתקוף עד שההינו שאלו הבנים שחזרו מהאגם עשו את הרעש, הם צחקו ויצאו למסע.
כבר בהתחלה הם נתקלו בשלט שהיה כתוב: “אין לעבור- סכנת חיים!!” בן אמר: “בואו נעבור, לא יקרה לנו כלום” והבנות חששו. כולם התחילו לריב- הבנים רצו לעבור והבנות לא הסכימו. אחרי כמה דקות כולם עברו, הם ראו בית, כולם שמחו ונכנסו לתוך הבית. הם בדקו אם יש מישהו בבית, הבית היה ריק אז הם נשארו שם.
בבוקר למחרת הם יצאו שוב והפעם הם אמרו שהם לא יעצרו עד שהם ימצאו את האוצר אחרי כמה שעות הרגישה שיר משהו בגב והיא התחילה לצעוק “איה! משהו מציק לי בגב”. מיכל הרימה את החולצה של שיר ואז מיכל צעקה:”אמאל’ה” ושיר נלחצה ושאלה: “מה זה?” מיכל אמרה שזה פתק והבנים שאלו “מה כתוב בפתק?”. מיכל פתחה את הפתק, היה כתוב בכתב יד:
“אתם מתקרבים לאוצר, המשיכו בשביל האדום ואל תעצרו!”
כולם הסתכלו אחד אל השני בהתרגשות, זה כבר לא סתם מסע זה היה רמז אמיתי. פתאום נשמע רעש מהשיחים, כולם קפאו במקום. מתוך השיחים יצא זקן נמוך עם מקל עץ ביד, הוא חייך חיוך מסתורי ואמר “אם הגעתם עד לכאן סימן שאתם אמיצים אבל האוצר לא התגלה לכל אחד” הוא הצביע על המפה שביד של רון והוסיף “יש לכם עוד מבחן אחד. רק מי שיעבוד ביחד יוכל להמשיך במסע”. החברים הסתכלו אחד על השני והבינו שההרפתקה האמיתית מתחילה עכשיו.
המשך יבוא…
