דמיון של מציאות!

 

בס”ד

דמיון של מציאות

“בת שבע! בת שבע! מה את חולמת” קרה לי אבי בלי שמץ נזיפה “היום הולכים לסבא וסבתא והם

לא ירצו אותך ישנה” צחק אבי.

 היה זה יום שיגרתי בבית-הספר: שכחתי לעשות שיעורים וניצחתי במחניים בהפסקה,

אך אחרי ההפסקה קרה משהו מעניין, המורה אמרה שהיום יבוא מישהו ללמד אותנו במקומה,

“אנחנו רגילות לשיעורים כאלו” חשבתי בשעמום, ניראה שכל הכיתה חושבת אותו הדבר רק באנו

לשאול “מי ילמד אותנו?”  והנה ניכנס איש זקן ומכובד עם בגד ארוך ושחור עם המון כיסים.

הוא ניגש ישר למורה, המורה הנהנה ואמרה: “זה הרב נחום והוא יספר לכם על רב מאוד מיוחד”

הרב נחום אמר שמספיק  לקרוא לו “נחום” והתחיל לספר, בהתחלה לא הרבה הקשיבו כי תמיד

המורה הביאה אנשים על נושאים שונים לפעמים מעניינים יותר ולפעמים פחות , הרב לא שם לב

לרמת הקשב הנמוכה והמשיך , לאט-לאט עוד בנות הקשיבו, אני  הצטרפתי והקשבתי רק באמצע

הסיפור, כשנכנסתי לסיפור לא  יכולתי לצאת, הוא סיפר סיפור מרתק על הרב אברהם יצחק הכהן

קוק  שבעזרת בקבוק יין ענה על כל הקושיות של 30 רבנים בפורים, שריתק את כל הכיתה לכיסא.

אני חשבתי על כך כל הלימודים, חשבתי שבטח הוא היה אוהב כל אדם אולי אפילו אותי,

חשבתי  לעצמי נזכרתי שהוא ניפטר אך דמיינתי אותנו נפגשים.

ישבתי במכונית עם אחי הקטן בדרך לסבא וסבתא חושבת על הרב קוק מסתכלת על הנוף של ארץ  

ישראל שכל כך אהב , “על מה למדתם בכיתה איך להיות עפיפון?!” אבי התבדח . “על הרב קוק”

עניתי חלושות, אמי ענתה “אז זה אמור לעניין אותך” אמרה והגבירה את הרדיו, שם התנגן השיר

“עלה למעלה עלה “למה את חושבת? זה שיר ידועה!?” “כי זה שיר שהרב קוק כתב  בעצמו” ענה

אבי “באמת?!” שאלתי בהפתעה “כן באמת” ענה בפשטות. אני מסתכלת ומקשיבה ולפתע אני רואה

את הרב קוק, לא הבנתי אני כנראה הוזה חשבתי שפשפתי את עיניי אך הרב קוק הביט בי מחייך

מהלך בנחת בשדות ובפרדסים מזמזם שיר מוכר שיר של עצמו, השיר מהרדיו. “בת–שבע” הוא אמר

בקול רך איך הוא יודע את שמי תהיתי  “ה…רב..” גמגמתי בבהלה  הוא מכיר אותי בדיוק כמו

שדמיינתי “את ערה?” הוא המשיך לא הבנתי פקחתי את עיניי וראיתי את אמי לוחשת לי כמי  

שחשבתי לרב קוק “כן” לחשתי עדיין מבולבלת “אנו

מגיעים, לא כדאי לישון עכשיו” ענתה חרש כדי לא להעיר את אחי התינוק. הגענו לסבי וסבתי, אני

תמיד אוהבת להיות שם ,למה? כי יש שם את סבא עם מלא סיפורים וחידות ויש גם סבתא עם

בישולים מ-ד-ה-י-מ-י-ם, והכי טוב לשניהם יש זמן להקשיב, כי הם לא עסוקים. היום חשבתי

שדפקתי על דלת ביתם חשבתי “אספר לסבא על הרב, אולי גם הוא יודע מיהו?!” ואכן כך היה אחרי

 

ארוחת הצהרים הטעימה של סבתא, ישבתי ליד סבא וסיפרתי לו על הרב קוק ואפילו על זה

שדמיינתי אותו בשדות,

סבא חייך וסבתא אמרה “את יודעת אני גם מכירה את  הסיפור  על היין והקושיות וגם סבא אם

הוא לא שכח” ומשום מה  שלחה קריצה קטנה לסבא. “מה קרה?” שאלתי סבא רק חייך עוד יותר

הטעימה של סבתי, ישבתי ליד סבא וסיפרתי לו על הרב קוק ואפילו על זה שדמיינתי אותו בשדות,

סבא חייך וסבתא אמרה “את יודעת אני גם מכירה את  הסיפור  על היין והקושיות וגם סבא אם

הוא לא שכח” ומשום מה  שלחה קריצה קטנה לסבא. “מה קרה?” שאלתי סבא רק חייך עוד יותר

ומלמל “ילדים מקשיבים..” עיני נפלו על  בגד שחור וארוך כמו של חרדים אבל  עם המון כיסים

הבגד ניראה לי מוכר ואז פלטתי בהפתעה “נחום היה פה ,סבא?” “לא” סבא כבר ממש צחק “נחום

פה” ענה  “באמת איפה?” שאלתי “רגע אחד אמרתי” בריכוז אתם כבר יודעים מי זה נחום? , “סבא

זה אתה?!” שאלתי אך כבר ידעתי את התשובה “כן.. ילדה חכמה ..כן..” מלמל סבי”

 למה לא אמרת שאתה בא וזה אתה?!” שאלתי עדיין מבולבלת “את מכירה את סבא הוא אוהב

חידות…” צחקקה סבתי  “ואת יודעת גם אבי עשה לי את אותו הדבר” אמר סבי “סבא רבא? איך הוא

קשור” התבלבלתי סבא הוציא נייר  ישן ביותר וכבר צהוב בשוליים

 

 

 

 

 

 

 

 

“זאת אני!” קראתי “נכון” אמר סבא בחיוך והינה אני וסבתא וגם אבא, אנחנו צאצאים של הרב

זלמן קוק*!!” קרא סבא בגאווה “מעניין…” אמרתי “אולי זה הגנים שריתקו אותי?!”

 סבא צחק סבתא חייכה, ואני? הייתי שמחה ממש מאושרת,

“רב כל כך חשוב ואני הזרע שלו,  איזה כבוד…”