שלום, קוראים לי תאיר, אני בת 10, ואני עוברת דירה מחר. אני ממש לא רוצה לעבור דירה. אמא שלי אמרה שיהיה לי שם ממש טוב ואני אשתלב מצוין עם החברות. למחרת בבקר, בערך ב-7, המשאית הובלות הגיעה. כבר הייתי מוכנה ליציאה. המשאית כבר כמעט סגרה את הדלת מאחורה ופתאום אבא ואמא אמרו לאיש – “עצור! תחזיר לנו את הכסף”, כי אנחנו בסוף לא עוברים דירה.
היינו בהלם!
חזרנו הביתה בלי לומר כלום. גם האיש של ההובלות היה בהלם. הוא הוציא את הדברים מהמשאית, הלך ולא אמר מילה. אבא ואמא קראו לכל הילדים לסלון. כולם ישבו על הספה וחיכו שאבא ואמא יאמרו משהו. אבא ואמא הסתכלו אחד על השני ואמרו: “ילדים אנחנו רוצים להגיד לכם משהו”. “מה?” אמר אורי הקטן. אבא שאל את כולם: “אתם יודעים למה לא עברנו דירה?” כולם הסתכלו אחד על השני במבט גדול ורק אורי אמר: “נו, אבא מה אתה רוצה להגיד לנו?” “אני רוצה להגיד לכם למה לא עברנו דירה. לא עברנו דירה בגלל שהיה בקיבוץ עלומים פיגוע ענק והבעלים של הדירה נהרגו.” כולם הסתכלו אחד על השני במבט מופתע וקצת עצוב. אבא ואמא הלכו לחדר שלהם לדבר. אורי אמר: “נו, אני לא מבין למה אתם כל כך עצובים?” “אורי! זה מיקרה של אסון” ענה מעיין. “טוב, אבל הכל משמים” חזר שוב מעיין ואמר. אבא ואמא חזרו מהחדר. “אל תדאגו ילדים אנחנו עוד נמצא דירה.” כבר הגיע הערב והתיישבנו לאכול. סיימתי לאכול והלכתי לישון. כשהייתי במיטה אמרתי בלב: וואי! איזה יום היה! נאנחתי. טוב כל מה שעושה ה’ הכל לטובה. העיקר שגם נשארתי עם החברות שלי. טוב הכל בסוף יסתדר, אמרתי לעצמי. עצמתי עיניים והלכתי לישון.
למחרת, אחרי היום המשונה, חזרנו לשגרה והלכתי לבית הספר כרגיל. כשחזרתי מבית הספר, אבא ואמא אמרו שהם רוצים לפנק אותנו. ונצא בעוד שלושה ימים לארבע לילות בחופשה בצימר. קפצנו משמחה והתחלנו לארגן. אבא ואמא אמרו שהם יוצאים לשעה והם מיד חוזרים. הם ביקשו שנשמור על אורי ויערה ושאם הם עושים בלאגן, להציע להם לארוז לחופשה. לאחר שעה, אבא ואמא חזרו והכל היה טוב. כעבור כמה ימים, הגיע הזמן של החופשה. קמנו בבקר והתחלנו לארגן. הכנו סנדביצ’ים ויצאנו לדרך. לאחר שעתים הגענו לצימר. למחרת, קמנו והלכנו לטיול. ככה בכל הימים. הגיע יום חמישי וחזרנו הביתה. שמחים ועייפים. למחרת הלכתי לבית הספר כרגיל.
לאחר חודשיים, ביום שלישי בצהרים, אבא ואמא קראו לכל הילדים לסלון ואמרו שיש להם בשורה משמחת להגיד לנו, שהם מצאו דירה חדשה באופקים. יש! צהלנו משמחה. יש! זה מה שרציתי, אמרתי לעצמי. כעבור חודש עברנו לאופקים. בדרך לדירה החדשה שאלתי את אמא: “אמא, מה את אומרת אני אשתלב יפה עם הכיתה החדשה?” אמא אמרה לי שהם בדקו את הבית הספר לפני והיא חושבת שאני אשתלב ממש טוב עם הכיתה. לאחר שלוש שעות הגענו לבית החדש והוא היה ניראה ממש יפה. גם החדר שלי היה ניראה ממש יפה. בערב של המעבר, אבא ואמא עשו לנו ערב מפנק. למחרת התארגנתי מהר ויצאתי לבית הספר. היום הראשון היה ממש כיף ובסוף השתלבתי ממש טוב בכיתה החדשה. גם כל המשפחה השתלבו מאד טוב באופקים ולבסוף נשארנו שם להרבה זמן.
