“היום ניסע לבקר את סבא ישראל”, אמרה אמא.
כל כך שמחתי, מאוד אהבתי לבקר את סבא ישראל.
סבא ישראל גר בירושלים. אני כל כך אוהב את ירושלים. בכל פעם שאני מגיע לסבא, אנחנו נחים
מעט, משוחחים, והולכים לטייל ברחבי ירושלים.
סבא אוהב במיוחד לקחת אותי לכותל המערבי. אנו עוברים דרך מנורת הזהב, מתבוננים על גודלו
של הכותל, מתקרבים אליו. ואני, מתפלל ולוקח גם פתק קטן, כותב את הבקשות שלי,
ומכניס אותם עמוק בין האבנים, ומקווה שהן תתגשמנה.
סבא ישראל, גם לוקח אותי לטייל בעיר דוד ובמוזיאון ישראל. אבל אני הכי אוהב ללכת איתו אל
השוק בירושלים. יש שם כל כך הרבה דברים מעניינים, בגדים, תבלינים, מאכלים.
כשאנו מגיעים אל השוק, מיד אני לוקח את סבא אל המאפייה, ושם סבא קונה לי בייגלה ירושלמי
טעים להפליא, מעוטר בגרגירי שומשום עם ריח שנישא למרחקים.
התלבשנו, יצאנו מהבית, עלינו אל המכונית, ואני ואימא נסענו לירושלים.
הדרך הייתה מעט ארוכה, קרוב לשעתיים, בסופה, הגענו אל השכונה בה סבא ישראל גר.
ירדנו מן הרכב, הלכנו אל ביתו, צלצלנו בפעמון, וסבא ישראל פתח לנו את הדלת במאור פנים.
“ש………לום לכם, שלום יובלי, שמח כל כך שבאתם, איך הייתה הנסיעה?”
“היה לי נחמד מאוד סבא, ומה שלומך סבא”?
“הו…בסדר… מה לעשות… אתה יודע יובלי שאני לא כל כך צעיר, אני עוד מעט אהיה בן 78,
ממש כמו מדינת ישאל”.
“בן 78?, אבל איך אתה והמדינה יכולים להיות באותו הגיל?”
“אה, פשוט מאוד, המדינה שלנו נולדה ב-ה’ באייר תש”ח, ובדיוק בתאריך הזה גם אני נולדתי. ובכל שנה, אני והמדינה חוגגים את יום ההולדת באותו היום. והשנה, כשהמדינה תהיה בת 78, גם אני אהיה בן 78, ובגלל זה יובלי, אמא שלי, שהיא סבתא רבא שלך, קראה לי ישראל, על שם המדינה. היא מאוד התרגשה כאשר המדינה הוקמה, כל העם קפץ וצהל, כולם יצאו לרחובות, שרו ורקדו, סוף סוף גם לנו יש מדינה!”.
“סבא, לא ידעתי שאתה כל כך גדול….”- אמרתי.
“כן, כן…”, ענה סבא. ואז הוא הלך לחדר שלו, הוציא משם אלבום תמונות וחזר אלי.
“הנה, תראה”, אמר סבא, “כאן יש תמונות שלי מאז שנולדתי, מצולם בכל מיני מקומות שונים”.
לקחתי לידיי את האלבום, פתחתי אותו, והתמוגגתי למראה סבי כאשר היה תינוק, ילד, נער.
היו שם תמונות שצולמו בכל מיני מקומות בארץ ישראל, עוד כשכמעט ולא היה בכלום.
סבא סיפר לי על התמונות, על המקומות בו הצטלם, וניכר שעלו מזיכרונותיו הרבה געגועים.
לאחר שסבא סיים, הוא לקח את האלבום, החזיר אותו לארון, חזר ושאל: “נו, יובלי, אתה מוכן לטיול שלנו בירושלים?”.
מיד קפצתי, נתתי יד לסבא, ושנינו יצאנו לטיול הרגיל, שכמובן בסופו אכלנו בייגלה ירושלמי.
לאחר כמה חודשים, כאשר הגיע התאריך ה’ באייר, נסענו שוב לסבא, הפעם כדי לחגוג לו יום הולדת, אך לא רק לסבא, גם למדינה.
הכנו לנו עוגה, ועליה כיתוב: “מזל טוב, יום הולדת 78, לסבא ישראל ולמדינה”.
בחגיגת יום ההולדת, סבא כמובן מאוד שמח.
לסבא איחלנו: “עד 120 שנה”, ולמדינה, קצת יותר……
