הימים היו ימי מלחמת חרבות ברזל. כעבור כמה חודשים איראן גם הצטרפה למלחמה. שלחו את אמיר כהן טייס סופה (F-16) למבצע מסוכן עם הטייסת שלו. אמיר טס עם הנווט אורן טל שהיה ידוע ביכולותיו הגבוהות לפגוע בכל מטרה על הקרקע. אמיר ואורן היו אחרונים בשיירה של שמונה מטוסי תקיפה. המשימה שהם קיבלו הייתה לפוצץ משגרים וטילים בליסטיים איראנים שהיו מכוונים ללב הערים הגדולות במדינת ישראל. הטילים היו מוחבאים בתוך מנהרות גדולות בין ההרים הגבוהים שליד העיר זנז’אן בצפון איראן. סביב המשגרים הציבו האירנים מערכות הגנה מתקדמות נגד מטוסים. אמיר ואורן יצאו למבצע אחרי אימונים רבים, הכנות ותרגילים. המבצע התחיל בהמראות חשוכות עם מטוסים עמוסים בדלק ופצצות אל תוך השמיים השחורים של הלילה. כולם היו במתח אבל מרוכזים ונחושים לבצע את המשימה באומץ וגבורה.
הזמן עבר לאט, הקשר היה שקט, כולם עשו את העבודה שלהם. פתאום נשמעה קריאה בקשר הסודי, “אמיר ואורן, אמיר ואורן האם אתם שומעים?”, זה היה איש המודיעין שהיה אחראי על המטרות, “שומעים שומעים” ענה אורן. “משנה לכם את המטרה. גילינו משגרים יותר מסוכנים”. “קיבלתי” ענה אורן. אורן חישב מחדש את הנתיב והודיע לאמיר את הבשורה. “עכשיו המשימה הפכה להיות קשה יותר”. בגלל שעכשיו הם צרכים לתקוף את המטרות החדשות שהיו רחוקות יותר מסוכנות יותר ועם פחות דלק. “קיבלתי” ענה אמיר, “אל תתייאש בעזרת ה’ נתגבר ונצליח”. הזמן פתאום התחיל לרוץ. אנחנו כבר מעל המטרה. “תהיה מוכן לירות על המטרה”, “מוכן!”. הגיע רגע האמת. “מתחיל בתקיפה” דיווח אמיר בקשר. הפצצות פגעו, כל פצצה במטרה שלה. המשימה הושלמה. “בוא נחזור הביתה” אמר אמיר. אבל בדיוק אז גילו האיראנים את המטוס של אמיר ואורן ושיגרו עליו טיל מיוחד נגד מטוסים.
הם צנחו מטה מטה. אמיר הספיק ללחוץ על כפתור נחיתת החירום. הם נחתו על הקרקע בשלום. הם דיווחו לשליטה בישראל “אנחנו על הקרקע באיראן, בריאים ושלמים, זקוקים לחילוץ מיידי!” “תחזיקו מעמד אנחנו באים” ענו לאמיר. בינתיים כוחות איראניים הגיעו למטוס. וקשרו את אמיר ואת אורן. המודיעין הישראלי דיווח לרמטכ”ל, “יש שני טייסים שבויים באיראן”.
הרמטכ”ל פקד להוציא מיד מבצע מיוחד לחילוץ הטייסים האמיצים שנשבו. המשימה הוטלה על חטיבת הצנחנים. עם זריחת השמש, צנח כוח מיוחד של מאה צנחנים סמוך לבסיס הסודי שבו הוחזקו השבויים. האיראנים לא האמינו למראה עיניהם, חיילי צה”ל על אדמת איראן לאור יום! איזו תעוזה! מי יעשה דבר שכזה?! גורם ההפתעה היה מושלם, החיילים האיראנים פשוט לא הצליחו להילחם. בקרב קצר ומהיר הגיעו הצנחנים אל הטייסים השבויים. “צה”ל! צה”ל! קראו הצנחנים, באנו לקחת אתכם הביתה!”. אמיר ואורן קפצו משמחה והודיה. “ממש נס משמיים!”. שלושה מסוקים אספו את הלוחמים הגיבורים וטסו מהר חזרה לשטח מדינת ישראל.
עכשיו המשימה באמת הושלמה.
