בְּבַיִת קָטָן גָּרוּ בני מִשְׁפַּחַת לֵוִי.
הָיָה זֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בַּחֲנוּכָּה.
כְּשֶׁשָׁקֵד, יַרְדֵּן וְאִמָּא שֶׁלָּהֶם יָשְׁבוּ בֶּחָצֵר,
הֵם חִכּוּ לְסַבָּא וְסַבְתָּא.
בְּכָל שָׁנָה סַבָּא וְסַבְתָּא הָיוּ מְבִיאִים לַיְּלָדִים קְצָת כֶּסֶף אוֹ הַפְתָּעָה.
גְּלִין לוֹן, צִלְצֵל פַּעֲמוֹן הַבַּיִת.
“סַבָּא וְסַבְתָּא הִגִּיעוּ”, אָמְרָה אִמָּא.
“יֵשׁ! יֵשׁ!” אָמְרוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד.
הֵם הָלְכוּ לִפְתֹּחַ לְסַבָּא וְסַבְתָּא אֶת הַדֶּלֶת בְּהִתְלַהֲבוּת.
סַבָּא וְסַבְתָּא נִכְנְסוּ הַבַּיְתָה כְּשֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹחֵז שְׁתֵּי מַתָּנוֹת.
“אֵיזֶה כֵּיף שֶׁבָּאתֶם!” הִתְלַהֲבוּ הָאַחִים הַתְּאוֹמִים.
“יָאלְלָה, בּוֹאוּ נַדְלִיק נֵרוֹת.” אָמַר סַבָּא, אֲבָל קֹדֶם אֲנִי אָבִיא לָכֶם אֶת הַמַּתָּנוֹת, אֲבָל פּוֹתְחִים רַק אַחֲרֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת
גַּם סַבְתָּא הֵנִיחָה אֶת מַה שֶׁהִיא הֵבִיאָה.
“רֶגַע”, אָמַר הָאָח, צָרִיךְ לְחַכּוֹת לְאַבָּא.
“נָכוֹן, אַבָּא עֲדַיִן בַּצָּבָא”, אָמְרָה הָאָחוֹת.
לֹא עָבְרָה אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה וְ-
טוק טוק טוק, אַבָּא הִגִּיעַ.
אִמָּא פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת.
אַבָּא נִכְנַס בְּמַדֵּי טַיָּס.
שָׁקֵד וְיַרְדֵּן רָצוּ וְחִבְּקוּ אוֹתוֹ.
“בּוֹאוּ נַדְלִיק נֵרוֹת”, אָמַר אַבָּא.
בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה
וְאַבָּא בֵּרֵךְ:
״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה״
בְּרָכָה שְׁנִיָּה
״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה״
בְּרָכָה שְׁלִישִׁית
״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״
“חֲנוּכָּה שָׂמֵחַ”, אָמַר סַבָּא, וְגַם בֵּרֵךְ.
“חֲנוּכָּה שָׂמֵחַ לְכֻלָּם”, אָמְרָה סַבְתָּא וּבֵרְכָה.
“לְזֵכֶר פִּרְסוּם הַנֵּס”, אָמְרָה אִמָּא וּבֵרְכָה.
שְׁנֵי הָאַחִים גַּם בֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ.
וְסַבָּא אָמַר: “קָדִימָה, עוֹד מְעַט הַמַּתָּנוֹת. קֹדֶם הַסִּפּוּר.”
וְהִתְחִיל לְהַקְרִיא.
לִפְנֵי הַרְבֵּה מְאוֹד שָׁנִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שָׁלַט מֶלֶךְ יְוָנִי בְּשֵׁם אַנְטְיוֹכוֹס.
הוּא לֹא הִרְשָׁה לַיְּהוּדִים לִשְׁמוֹר עַל הַמִּצְווֹת שֶׁלָּהֶם.
אָסוּר הָיָה לִלְמוֹד תּוֹרָה, לִשְׁמוֹר שַׁבָּת אוֹ לְהַדְלִיק מְנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
הַיְּהוּדִים הִצְטַעֲרוּ מְאוֹד, אֲבָל הֵם לֹא וִיתְּרוּ.
קָמָה מִשְׁפָּחָה אַמִּיצָה בְּשֵׁם מִשְׁפַּחַת הַחַשְׁמוֹנָאִים, וּבְרֹאשָׁהּ עָמַד יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי.
הֵם הֶחְלִיטוּ לְהִלָּחֵם עַל הַזְּכוּת לִהְיוֹת יְהוּדִים וּלְקַיֵּם אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם.
הַמִּלְחָמָה הָיְתָה קָשָׁה.
הַצָּבָא הַיְּוָנִי הָיָה גָּדוֹל וְחָזָק,
וְהַמַּכַּבִּים הָיוּ מְעַטִּים.
אֲבָל בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה וְהָאֹמֶץ, הַמַּכַּבִּים נִצְּחוּ.
כְּשֶׁהֵם נִכְנְסוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הֵם רָאוּ שֶׁהוּא הָיָה מְלֻכְלָךְ וְהָרוּס.
הַמַּכַּבִּים נִקּוּ אוֹתוֹ וְרָצוּ לְהַדְלִיק אֶת מְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ,
אֲבָל מָצְאוּ רַק פַּךְ שֶׁמֶן קָטָן,
שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מַסְפִּיק רַק לְיוֹם אֶחָד.
וְאָז קָרָה נֵס גָּדוֹל.
הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן הִסְפִּיק לֹא לְיוֹם אֶחָד,
אֶלָּא לִשְׁמוֹנָה יָמִים שְׁלֵמִים.
לְזֵכֶר הַנֵּס הַזֶּה אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים אֶת חַג חֲנוּכָּה.
מַדְלִיקִים חֲנוּכִּיָּה שְׁמוֹנָה יָמִים,
אוֹכְלִים סֻפְגָּנִיּוֹת וּלְבִיבוֹת,
מְשַׂחֲקִים בְּסְבִיבוֹן,
וְזוֹכְרִים שֶׁגַּם מְעַט אוֹר יָכוֹל לְגָרֵשׁ הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ.
קָדִימָה לַמַּתָּנוֹת, אָמְרָה סַבְתָּא.
הֵם פתְחוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת, תְּנַחֲשׁוּ מָה יָצָא.
לְכָל אֶחָד יָצָא סְבִיבוֹן וְקְצָת דְּמֵי חֲנוּכָּה.
הֵם שָׂחֲקוּ בַּסְּבִיבוֹנִים.
וְהוֹפּ — הַסְּבִיבוֹן שֶׁל יַרְדֵּן נֶעֱלָם.
“אִמָּא! אִמָּא! אִמָּא!
נֶעֱלַם לִי הַסְּבִיבוֹן!” קָרָא יַרְדֵּן.
“אוֹי, בּוֹאוּ נַעֲזֹר לְךָ לִמְצֹא אוֹתוֹ.” אמרה אמא
וְהֵם חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ…
עַד שֶׁיּוּבַל חָשַׁב: אוּלַי הוא מִתַּחַת לַסַּפָּה? וְהָלַךְ לְהָבִיא פָּנָס.
אֲבָל לֹא הָיְתָה לַפָּנָס סוֹלְלָה.
אַךְ גַּם לַסּוֹלְלָה שהביא לֹא הָיה מַסְפִּיק כֹּחַ.
“לֹא נוֹרָא”, אָמַר סָבָּא, “אוּלַי יִקְרוּ לָנוּ נִסִּים כְּמוֹ לַמַּכַּבִּים.”
יַרְדֵּן החזיק אֶת הַסּוֹלְלָה וְשָׂם אוֹתָהּ בַּפָּנָס.
הוּא הֵבִיא אֶת הַפָּנָס, וְהָאוֹר הֵאִיר חָזָק מְאֹד מְאֹד.
“קָרָא לָנוּ נֵס!” אָמַר יַרְדֵּן.
“וְגַם מָצָאתִי אֶת הַסְּבִיבוֹן מִתַּחַת לַסַּפָּה!”
